הדברים הוקראו בערב זיכרון לזכרו של רס”ן ישראל (אייבר) בן ארי ז”ל שהתקיים בלטרון בתאריך 15 באוקטובר 2009

מתחילת המלחמה ועד העשירי באוקטובר השתייכתי לפלוגה ז’ – פלוגתו של רמי מתן ושימשתי כתותחן טנק. מ”פ ח’ היה חגי תור. לפניו היה עמוס וינטרוב שנהרג בלילה הראשון של המלחמה.

בעשירי באוקטובר, הגיע לגדוד ישראל אייבר. המג”ד מצנע העביר לישראל את הפיקוד על פלוגה ח’. חגי תור הפך לסמ”פ.

הפלוגה כללה מספר קטן של טנקים ולכן הפלוגות האחרות בגדוד, התבקשו להעביר טנקים לפלוגה החדשה של אייבר. הטנק שלנו מפלוגה ז’ עבר לפלוגה ח’.
בתוך הפלוגה, ישראל בחר בטנק של זאב מינדז’יגורסקי כטנק שלו. בטנק זה היו חניכי קק”ש – דב בינדמן, רמי גולן ואלון הלר. זאב מינדז’יגורסקי עבר לפקד על הטנק שלנו.

הפלוגה מנתה 9 טנקים – אייבר, חגי תור, אשר סידרר, דני שקד, פיני פז/פסקל יחד עם אפי קינן, מיכה גולדמן, זאב מינדז’יגורסקי, זיו שניר ומיכאל אקוקה יחד עם אשר קירשנבאום – המנחה של ערב זה. סמל החולייה הטכנית – אמיל אוחיון.

ב- 10 ו- 11 באוקטובר – לא היו אירועים בולטים, היינו בשלבי התארגנות.
ב-12.10 קרבות טנקים ברכס “חמדיה”, אחר הצהריים הופעה של יפה ירקוני, בערב שוב קרבות ב”חמדיה”.
ב- 13.10 קרבות טנקים ב”חמדיה”, ארטילריה קשה על כוחותינו.
הטנק של הסמ”פ חגי תור נפגע משני טילים, חגי והתותחן גדעון ווינשטיין נהרגו. ישראל אייבר ביקש מטנק סמוך לגשת ולסייע, כאשר התקרב הטנק המסייע, הטנק של חגי עלה באש, התפוצץ ולא ניתן היה להתקרב אליו.
המ”פ ישראל פנה לכל הפלוגה בקשר ואמר: “קשה לחיות, אבל אפשר להסתדר, המצרים ישלמו על זה ביוקר”. משפט זה זכור בעוצמתו למרבית הלוחמים בפלוגה ששרדו את המלחמה.

14.10 התמקמנו צפונית ל”חמדיה”, קרב שריון, מתקפה מצרית, פגענו בטנקים מצריים רבים. פיני פז נפגע ,פינינו אותו לאחור. בערב נענו לחניון לילה.

הקרב בליל החמישה עשר באוקטובר

התארגנות לצליחה, הפלוגה הייתה מאד מסודרת ומאורגנת, ניתנו הנחיות ותדריכים מפורטים למפקדים. בחניון, ישראל עולה על כל טנק, מעודד ומתעניין משום מה בכל טנק אם חיזקו את מפנה הגזים.
ישראל נסך בנו בטחון, קולו בקשר היה רגוע ובוטח. פקודות קצרות וברורות.
ישראל נתן לכולנו תחושה שאנחנו לפני משימה חשובה ביותר, חייבים לבצע אותה, היינו נחושים לבצע את המשימה, אף שתחושתנו הייתה, שרבים מאתנו לא חוזרים מהקרב.

לפני תחילת הנסיעה שואל רמי גולן, הטען קשר את ישראל: “לאן נוסעים?”. ישראל עונה – “נוסעים לקהיר”.
הפלוגה מנתה 7 צוותים. אייבר, סידרר, שקד, שטיינמיץ, מינדז’יגורסקי ,שניר, נמרוד הררי. פחות שני טנקים מהשיבוץ של ה- 10.10. הטנק של חגי שנפגע והטנק של שרייבמן  וקירשנבוים שהצטרף למג”ד ונקרא “עשר וחצי”.

18:25 – תחילת תנועה. הפלוגה נעה אחרי גדוד הסיור- גדוד 87.
20:05-  הגעה לפי התוכנית ל”לכסיקון” 263, דרומית ל”לקקן”.
תחילת תנועה צפונה, שקט מתוח. כולם דרוכים.
20:43-  הגעה לצומת “לכסיקון”-“נחלה” ללא היתקלות. המשך תנועה צפונה.
21:06-  הגעה לצומת “לכסיקון”-“שיק” והיתקלות ראשונה בכוחות אוייב מצפון.
ישראל נותן פקודת אש: “תחנות חורף, כאן חורף, אש! תירו לימין ולשמאל”.
ירי מסיבי ובלתי פוסק של מקלעים ע”י כוחותינו וכוחות אוייב, ירי פגזים, תחושה של מהומה ענקית.

בשלב זה הטנק שלנו, הטנק של זאב, יחד עם עמוס אדלר ואריה מועלם היה האחרון בשדרה הפלוגתית. ירינו לכל עבר.
רשת הקשר נדמה, שקט מוחלט בקשר ורק רעש המקלעים נשמע. ישראל היה כל הזמן דומיננטי בקשר, מחלק פקודות, מזהיר מכוחות אוייב, מעודד אותנו כל הזמן, אבל כעת בדיוק בזמן שאנחנו, צריכים אותו, מצפים שייתן פקודות בקשר, אף אחד לא שומע את קולו. הבנו שאנחנו במצב קשה.

השקט הזה הדאיג אותנו. הבנו שקרה משהו. התפללנו, אולי זו בעיית קשר, אבל שניות מאוחר יותר מדווח אשר סידרר – ” קודקוד נהרג, אני מחליף אותו, סעו אחרי”, שניות מאוחר יותר גם קולו של סידרר נדם והבנו שגם הוא נהרג, הטען קשר שלו אלי הררי נפצע קשה. מצב הפלוגה היה קשה ביותר. מרבית הטנקים נפגעו. מהפלוגה נותרו שלושה טנקים. הטנק של ישראל, בו חסר מפקד ותותחן, התותחן התפנה לנגמ”ש, לאחר שנכנס להלם קרב אחרי מותו של ישראל. הטנק של נמרוד הררי והטנק שלנו.

הטען קשר רמי גולן מתאר: “ישראל זיהה טנק קרוב מאד אלינו, האיר עליו בזרקור כדי לזהותו, זיהה שמדובר בטנק מצרי, ירה לעברו ופגע בו. כתוצאה מההדף והתפוצצות הטנק המצרי, ישראל נהרג במקום. הצוות הכניס את גופתו של ישראל לתוך הטנק, הצוות איבד קשר עם הפלוגה. קריאות לנגמ”ש להגיע לפנות את גופתו של ישראל. הנגמ”ש מדווח שהוא עמוס בהרוגים ופצועים ואין לו מקום נוסף בנגמ”ש.
בהמשך, הטנק שלנו – הטנק של זאב מינדז’יגורסקי ירה פגז לעבר טנק מצרי. כתוצאה מתקלה, הפגז התפוצץ בקנה, זהו הטנק המכונה הטנק עם ה”שושנה”. המשכנו להילחם במקלעים ורימונים.
מאחר ותפקידי כתותחן בטנק שלי הפגוע, היה מוגבל ביותר, עברתי לטנק של ישראל אייבר ושימשתי כתותחן, רמי גולן עבר לפקד על הטנק ולטנק הצטרף ברוך גאולה כטען קשר. ירינו ופגענו במספר טנקים. כל אותה עת, הבחנתי בגופתו של ישראל, אשר נמצאת שרועה על רצפת הצריח, פניו ללא פגע, הפגיעה שגרמה למותו הייתה בגב ובצוואר.
אחרי זמן רב ותחנונים רבים, הגיע הנגמ”ש לפנות את גופתו של ישראל. פינינו את ישראל לנגמ”ש.
יותר מאוחר זאב מינדז’יגורסקי הצטרף לטנק של ישראל, ולמעשה זאב חזר לפקד על הצוות והטנק שלו מה- 10.10. מתוך שבעת הטנקים של הפלוגה נותרו שני טנקים, האחד הטנק של ישראל בפיקודו של זאב וכלל אותי כתותחן, רמי גולן טען קשר והלר אלון כנהג. הטנק השני בפיקודו של נמרוד הררי עם התותחן – אפי קינן, טען קשר – יעקב זילברמן והנהג – גבי קסלר. בהמשך פגענו בטנקים אחרים, במשאיות ובאנשי חי”ר וכן היינו שותפים במשימת חילוץ הפצועים, צפונית ל”חווה הסינית”.

בימים שלאחר מכן, נהרגו שני המט”קים ששרדו את קרב “החווה הסינית” ב-15.10. זאב מינדז’יגורסקי ונמרוד הררי, שניהם נהרגו באותו אזור בו נהרג ישראל אייבר. בין צומת “טרטור”–”לכסיקון” ל”חווה הסינית”. זאב מינדז’יגורסקי נהרג ב- 17.10, נמרוד הררי נהרג ב- 18.10. כאן הסתיים סיפורה המופלא של פלוגה ח’ גדוד 79 במלחמת יום כיפור.

מהפלוגה שלנו נהרגו 10 לוחמים: ישראל אייבר, חגי תור, זאב מינדז’יגורסקי, אשר סידרר, זכריה שטיינמיץ, גדעון ווינשטיין, נמרוד הררי, מיכה גולדמן, זיו שניר.

יהא זכרם ברוך.

לפני כחצי שנה, 36 שנה אחרי המלחמה, במסגרת התכתבות שלי ושל ברוך גאולה, באתר האינטרנט של גדוד 79, הוברר שהיינו בטנק של ישראל באותו לילה בו ישראל נהרג, ברוך היה בטנק זה מעט מאד זמן.
קבעתי פגישה עם ברוך גאולה בלטרון, במפגש זה סיפר לי ברוך גאולה, שלאחר פינוי גופתו של ישראל לנגמ”ש, הוא לקח את הקסדה של ישראל אייבר וחבש אותה לראשו להגנתו. ומאז הקסדה נמצאת ברשותו, מזה 36 שנה. עוד המשיך לספר לי שבכל יום כיפור הוא חובש את הקסדה לראשו כדי להיזכר במראות המלחמה.
אמרתי לו שאני בקשר עם אחיו של ישראל – דודו אייבר וביקשתי ממנו להחזיר את הקסדה למשפחה.
ברוך הסכים להצעתי. יזמתי מפגש בלטרון, בו נכחו דודו אייבר, רמי מתן, ברוך גאולה ואנוכי. במפגש זה הוחזרה הקסדה למשפחה, ההתרגשות היתה עצומה, במפגש זה הבחנו לראשונה שבחלק הפנימי של הקסדה, קיים רישום בעט, המילים – ישראל אייבר.

יהא זכרו ברוך