רס”ן רפאל מצפון ז”ל
בן הניה ודניאל
נולד בכפר אביחיל
ב- ב’ בשבט תש”ו, 4.1.1946
התגייס בנובמבר 1963
שרת בחטיבת הצנחנים
יחידה: חטיבה 14, גדוד סיור 87
תפקיד: סגן מפקד גדוד
נפל בקרב
ב- כ”ו בתשרי תשל”ד, 21.10.1973
במלחמת יום הכיפורים
מקום נפילה: באיזור “מיסורי”
באזור סיני ותעלת סואץ
מקום קבורה: שיך אבריק
הותיר: אישה, שתי בנות ובן, הורים, שלושה אחים ושתי אחיות
רפאל, בן הניה ודניאל, נולד ביום ב’ בשבט תש”ו (4.1.1946) בכפר אביחיל. הוא סיים את לימודיו היסודיים באביחיל ואחר-כך עבר לבית-הספר הימי מכמורת, שם סיים שתי שנות לימוד. אחרי-כן למד בבית-הספר הימי “שדות ים” ובסיום לימודיו יצא לשנת הפלגות בתפקיד קאדט. הוא היה נער מוכשר ותלמיד טוב, ששקד על לימודיו, ומאחר שמתמיד אהב את הים, עשה חיל גם בלימודי הימאות. הוא היה בן למשפחה של לוחמים במחתרות שלפני קום המדינה, ומילדותו ספג את משמעות המושג ציונות וידע מה נדרשו חלוצי היישוב להקריב למען העצמאות ולמען המדינה.
רפאל גויס לצה”ל במחצית נובמבר 1963 והוצב לחיל הרגלים. לאחר הטירונות עבר קורסים שונים והיה ללוחם בצנחנים. אחר-כך יצא לקורס קצינים ובסיומו הצטרף לחטיבת צנחנים. במלחמת ששת הימים השתתף עם פלוגתו בקרבות רמת הגולן והוא כבר סמ”פ. אחרי המלחמה הוטל עליו הפיקוד על קורס צלפים והוא מילא תפקידו זה בהצטיינות. אותו זמן נשא לאישה את חברתו והקים בית בישראל. רפי אהב את חיי הצבא ובמסגרת זו הצליח לשלב גם פעילות בתחביבים שלא אבה להזניח. הוא היה חובב אמנות ובעתות הפנאי נהג לצייר ולפסל. כן אהב מאוד את ספורט הצלילה והשחייה התת-מימית. תחביב זה הניעו לבקש העברה לאילת. באילת שירת כמפקד פלוגת נח”ל, שבצעה לסירוגין תפקידים בהחזקת קו-התעלה ותפקידים שונים בבסיס-האם באילת. כשסיים את תפקידו בהחזקת הקו וכל אנשיו חזרו שלמים ובריאים, לא היה גאה ומרוצה ממנו. במחצית 1969, במהלך מלחמת ההתשה, נפצע רפי בראשו מפגיעת כדור, בעת שניהל קרב מקלעים עם חיילים מצרים, והועבר לבית חולים. כשהחלים מפצעיו ביקש לעבור לחיל השריון. לאחר שהשתלם בקורסים שונים היה למפקד פלוגת טנקים. כל שירותו עבר עליו בחזית הדרום. בינתיים נולדו לו שתי בנות וכשהשתרר שקט בקוי החזית, החליט לסיים את שירות הקבע שלו בצה”ל ולבנות את עתידו מחוץ לצבא.
באוגוסט 1973 נולד בנו הראשון. הוא היה אב ובעל למופת, מסור ודואג למשפחתו ושמח בה. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים יצא מיד למחנה יחידתו והצטרף אל חבריו הלוחמים. הוא השתתף בקרבות הבלימה עד ה14- באוקטובר, היום בו נפגע והועבר לבית החולים “בילינסון”. מיד כשקם על רגליו החל לשוטט בבית החולים ולחפש את חבריו בין הפצועים, וכשמצא חיילים מגדודו הייתה השמחה גדולה. רבים מהם הודו לו על שהציל את חייהם במהלך הלחימה והוא דאג שהאחיות ימלאו את כל בקשותיהם ולא יחסר להם דבר. כעבור זמן דרש מהרופאים שישחררו אותו, כדי שיוכל לחזור לחזית. משסירבו לו ברח מבית החולים, חזר לסיני והצטרף לחטיבת שריון בתפקיד מג”ד.
ביום כ”ו בתשרי תשל”ד (21.10.1973) בעת שנלחם באזור “החווה הסינית” נפגע הטנק שלו והוא נטשו. המצרים התקדמו לעברו ורפי חשש פן יפול בשבי. הוא החליט לנסות ולהגיע אל כוחותינו, ובעת נסיגתו נפגע ונהרג. זמן רב היה בחזקת נעדר, ומשנמצאה גופתו, הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בשיך אבריק. השאיר אחריו אישה, שתי בנות ובן, הורים, שלושה אחים ושתי אחיות. לאחר נופלו הוענקה לו דרגת רב-סרן.
במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: “רפי השתתף בקרב ההבקעה להקמת ראש הגשר בגזרה המרכזית של תעלת סואץ. מעשיו וכושר התמדתו במלחמה ארוכה זו שימשו לנו, חבריו, מקור השראה לכוח. רפי היה אהוב ומקובל על פקודיו ומפקדיו. זכרו ודרך לחימתו הם חלק בדרך היסורים של מדינתנו לביטחון ולשלום”.
