סמ”ר אברהם קורין ז”ל

בן הינדה ודוד
נולד באפיקים
ב- כ’ באב תש”ז, 6.8.1947
התגורר בגבעת חיים איחוד
התגייס ביולי 1965
שרת בחיל השריון
יחידה: חטיבה 14, יחידה 88
תפקיד: מש”ק חרמ”ש
נפל בקרב
ב- כ”ג בתשרי תשל”ד, 19.10.1973
במלחמת יום הכיפורים
מקום נפילה: מתחם “אורחה”
באזור מצרים – הגדה המערבית
מקום קבורה: גבעת חיים אחוד
הותיר: אישה ושתי בנות, הורים וארבע אחיות

הספר היסודי של המשק, ובכיתה ט’ החל ללמוד בקיבוץ גבעת חיים. הוא היה בן זקונים להוריו, וותיקי אפיקים, ואח צעיר לארבע בנות , ילד עירני, סקרן ותאב דעת. בבית-הספר היסודי לא מצא עניין רב בלימודים, אך כשהחל ללמוד בבית-הספר בגבעת חיים, התעניין מאוד במקצועות ההומאניים. מטבעו היה ילד חברותי, יוזם ומארגן פעולות, אהב לטייל בארץ והיה חובב ספורט מושבע. “שעות ההפסקה שבין השיעורים היו שעותיו הגדולות”, סיפרו חבריו. “אז היה משחק כדורגל על הדשא. אבר’ם היה שוער מבוקש. אנחנו לא ויתרנו עליו, כי לא היה שוער טוב וזריז ממנו בכל הסביבה”. לימים גילה עניין מיוחד בכדורסל ובכדור-מים, והצטרף לקבוצת הכדור-מים של גבעת חיים. הוא היה גבה-קומה וחסון, שמח בחלקו, פעיל מאוד ואהוב על חבריו ועל בני משפחתו.

אברהם גויס לצה”ל במחצית יולי 1965 והתנדב לנח”ל. לאחר הטירונות השתלם בקורס מ”כים, וכתום לימודיו בקורס מ”כים חרמ”ש מונה מש”ק חרמ”ש. אברהם לא אהב במיוחד את חיי הצבא. כאדם שוחר עצמאות ִ קשה היה לו להסתגל למסגרות הנוקשות של הצבא ולמשמעת החמורה שנכפתה עליו. “ילד היה”, סיפרה אמו, “מופנם במקצת, אינו רגיל לשאת בקשיים…”. בתקופת שירות החובה שלו עשה בשבטה, בכפר גלעדי ובחולתא, וניצל כל הזדמנות כדי “לקפוץ” אל הוריו בקיבוץ. “כשהגיע הביתה, נמלא החדר אור”, אמרו בני המשפחה. בתקופת שירות החובה שלו פרצה מלחמת ששת הימים והוא השתתף בלחימה בשכם. רשמי הקרב נחרתו בו עמוק. “לראשונה בחייו הרג חייל אויב, גם איבד אחד מרעיו היותר קרובים. צלקות אלה לא הגלידו. הוא נשא אותן עמו”, סיפרו אחר-כך חבריו. בקיץ 1968 כשהשתחרר, התלבט אם לשוב לקיבוץ אפיקים, שם נולד וגדל, או להצטרף למשק גבעת חיים, שם למד והתבגר. “אפשר שהייתה זו מירי, חברתו של אבר’ם, שהשפיעה עליו לבחור בגבעת חיים”, אמרו חבריו. הוא החל לעבוד בענף ההודיה ושיקע בו הרבה מרץ, להט ומסירות. הוא תרם לגיבוש צוות העובדים, והיה אמור לצאת בקיץ 1973 לארה”ב, להשתלמות בתחום גידול ההודיים. כשהצטרף למשק מצא לאלתר שפה משותפת עם אנשים מכל השכבות. הוא הדריך את בני הדור הצעיר והשתתף בעריכת עלונם “פמפלט”, שעיקרו תגובות למעשים של אי-צדק. בקייטנת הילדים ובכיתות ההמשך פעל בהצלחה רבה, יזם וארגן פעולות תרבות, ובוועדת הקשר של הקיבוץ יזם פעילויות חברה ודאג להגשמתם של עקרונות יסוד. עניין מיוחד הקדיש לעתידם של חיילים משוחררים, ולא המתין שאלה יבואו אליו. הוא עצמו פנה לחיילים שחזרו הביתה ודאג לאלה שהתהלכו עם “האף באדמה”. בקיץ 1971 נשא אברהם לאישה את חברת נעוריו, מירי לבית יגודה, ובפברואר 1971 נולדה להם הבת הבכורה, נטע. אברהם היה בעל למופת ואב אוהב. שעות אחר-הצהרים ושעות הערב היו שעותיו היפות. אז היה הבית מלא ידידים, מוסיקה, ארוחות-ארבע נפלאות וטיולים עם נטע הקטנה. בשלהי יוני 1973 גדלה המשפחה משנולדה הבת סיון. חייו של אברהם היו מלאים תוכניות, וכל החלומות והתקוות נקטעו בבת אחת.

בצהרי יום הכיפורים נקרא אברהם אל יחידתו בחיל השריון, ונשלח לחזית הדרום. הוא לחם כמש”ק חרמ”ש ביחידה שהפעילה את כלי הרכב האמפיביים ויחד עם חבריו חצה את קו המים לעברה המערבי של תעלת סואץ. ביום כ”ג בתשרי תשל”ד (19.10.1973) נהרג אברהם בקרב על הכפר סירפאום. חבריו לנשק מספרים, שסייע לחובש הקרבי לטפל בחיל שנפצע. בעודו נאבק על חיי חברו הפצוע, נהרג מפגז שירו המצרים. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בגבעת-חיים. השאיר אחריו אישה ושתי בנות, הורים וארבע אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון.

במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה: “בנכם, אברהם, שירת ביחידת שריון והשתלב ביחידה בצורה הטובה ביותר, תוך שהוא מפגין את אופיו הטוב והנוח”. בחוברת זיכרון שיצאה לאור לזכר הנופלים כלולים דברים מפי חברים ומכרים במשק גבעת-חיים על דמותו ועל קטעים ממכתביו.