רב”ט משה קרן (קרנקנורטר) ז”ל

בן רחל ויעקב
נולד בפולין
ב- ח’ בתשרי תשי”ב, 8.10.1951
התגייס בפברואר 1970
שרת בחיל השריון
יחידה: חטיבה 600, גדוד 407
תפקיד: טען-קשר טנק
נפל בקרב
ב- כ’ בתשרי תשל”ד, 16.10.1973
במלחמת יום הכיפורים
מקום נפילה: “החווה הסינית” – ציר “טרטור”
באזור סיני ותעלת סואץ
מקום קבורה: באר שבע
הותיר: אישה, הורים, אח ואחות

משה (מוישל’ה), בן רחל ויעקב, מניצולי השואה, נולד ביום ח’ בתשרי תשי”ב (8.10.1951) בשצ’צ’ין שבפולין, ועלה ארצה עם משפחתו בשנת 1956. הוא למד בבית-הספר היסודי על-שם יאנוש קורצ’אק בבאר-שבע. לאחר שסיים את לימודיו בבית-הספר היסודי, החל משה לעבוד בשעות היום בזיגוג מכוניות, והמשיך בלימודיו בשיעורי-ערב, כשהוא שוקד שעות מרובות על תלמודו. הוא היה חובב ספורט, ואהב בעיקר כדורגל. תקופה מסוימת נמנה עם חברי נבחרת הנוער בבאר-שבע והשתתף בתחרויות רבות. חבריו חיבבוהו מאוד וידעו שניתן לסמוך עליו בכל עת, בסיוע ובעצה טובה. הוא היה חברותי וקל להתיידד, מאיר פנים לכל אדם וחביב על הבריות.

משה גויס לצה”ל בתחילת פברואר 1970 והתנדב לחיל השריון. לאחר הטירונות השתלם בקורס למקצועות טנק “פטון”. הוא היה אהוב מאוד על חבריו, תמיד התנדב לכל משימה, וכל אשר הוטל עליו עשה בנאמנות ובלי להתאונן. ביחידתו שימש דוגמה לחבריו במזגו הטוב ובצייתנותו. במשך כל תקופת שירותו בצבא השתדל שלא להדאיג את הוריו, הרבה לכתוב להם ולא סיפר דבר על האימונים הקשים כדי שלא לצערם.
לאחר שהשתחרר מן השירות הסדיר עבד כמפעיל במפעל הכימי “פריקלאס” שליד ערד. הוא עבד קשה במשמרות, ביום ובלילה, והממונים עליו שיבחוהו על שהיה אחראי וידע לעשות את מלאכתו באמונה, בחריצות רבה, בדייקנות ובשקדנות. הוא היה מצניע לכת, עניו ואהב את הפשטות. תמיד היה שמח בחלקו ולא הלך בגדולות.
בשנת 1972 נשא לאישה את חברתו מינה, והיה לה בעל למופת, כפי שהיה בן נאמן ומסור להוריו, שרחש להם אהבה רבה וכבוד רב.

כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים, היה במשמרת עבודה במפעל. ברגע שקיבל את צו-הקריאה חש עם אנשי יחידתו לחזית בסיני, לפני שהספיק להיפרד מבני משפחתו.
בקרבות על פריצת הדרך לגדה המערבית של תעלת סואץ, ביום כ’ בתשרי תשל”ד (16.10.1973), נפל משה בקרב בצומת “טרטור-לכסיקון”. תחילה נחשב כנעדר. לימים זוהתה גופתו והוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בבאר-שבע.
השאיר אחריו אישה, הורים, אח ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל.

במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: “משה מילא את תפקידו כטען-קשר בטנק, במסירות רבה, בקור-רוח ובאומץ לב, והיה דוגמה ומופת לצוותו ולחבריו”.