סמל רחמים (ריקי) שמחון ז”ל

בן צופיה וידידיה
נולד ברמת גן
ב- י”ד בכסלו תשי”ד, 21.11.1953
התגייס ב- 2.2.1972
שרת בחיל השריון
יחידה: חטיבה 401, גדוד 79
תפקיד: טען-קשר טנק
נפל בקרב
ב- כ”ב בתשרי תשל”ד, 18.10.1973
במלחמת יום הכיפורים
מקום נפילה: מצפון ל”חווה הסינית”
באזור סיני ותעלת סואץ
מקום קבורה: תל אביב- קרית שאול
הותיר: הורים ושלוש אחיות

רחמים, בן צופיה וידידיה, נולד ביום י”ד בכסלו תשי”ד (21.11.1953) ברמת גן, דור חמישי בארץ. קיבל חינוך לאומי ברוח האידיאלים של עם ישראל. למד בבית הספר “הלל” ברמת גן ולאחר מכן בבית הספר הממלכתי “אוסישקין” ברמת השרון. המשיך את לימודיו בתיכון העירוני בנוה מגן.
הוא היה עלם חמודות, עירני ועליז, שופע שמחה ומצב-רוח טוב. לא מעט מעשי קונדס עשה בבית-הספר וגם אחר-כך בעת ששירת בצה”ל, אך הוא ידע לשקוד על לימודיו ולנהוג כובד-ראש בעת הצורך ואף עמד בכבוד בבחינות.
רוח חלוצית של מסירות לעם ולמולדת פעמה בריקי מאז ומעולם.

כשגויס לצה”ל ב-2.2.1972, דרש גיוס לחיל קרבי וכך הגיע לחיל השריון. עבר תקופה של אימונים קשים וידע להתגבר על כל הקשיים ועל כל המכשולים כשחיוך מרחף על שפתותיו. כשהיה בבית לא התלונן מעולם על התנאים והעומס בצבא.
בכל ימי שירותו בצה”ל נמצא במעוזים לאורך תעלת סואץ.

ביום כיפור נמצא בחופשה, אולם מששמע שפרצה מלחמה, יצא מיד לנקודת האיסוף של יחידתו, כדי להצטרף אליה בהקדם האפשרי ולתרום את חלקו בהדיפת האויב ובבלימתו. אביו גויס גם הוא ודאגתו היתה נתונה יותר לאביו, לשלוש אחיותיו ולאמו מאשר לעצמו.
כתבה אמו: “…רחמים היה אהוב על מכריו, חבריו ומוריו. מעשי קונדס לא חסרו לו, ועל כן אהבוהו. היה אוזן קשבת לבעיותיהם של חבריו ועזר להם לפותרם. חבריו לנשק העריצוהו ואהבוהו בשל מסירותו ועזרתו לכל דורש. סיפרו, כי אם רצו לעשות מצב רוח טוב, היו חייבים לבקר את רחמים. היה מסור למשפחה ובזמנו הפנוי תמיד עזר בבית המלאכה של אביו, אהב ודאג מאוד לשלום אחיותיו. ממכתביו בימי שירותו בצבא ובימי מלחמת יום הכיפורים, שפעה הדאגה הרבה, האהבה, הנשיקות והגעגועים לראותם ולהימצא אתם בבית. הגורל האכזר מנע מאתנו את שובו.
בימים הראשונים ללחימה (11.10.1973) נפגע הטנק של ריקי, אך אנשי הצוות הצליחו להתגבר על הפגיעה והמשיכו בלחימה בכל העוז והמרץ.
ה-18 באוקטובר 1973 היה אחד הימים המכריעים בקרבות מלחמת יום הכיפורים. המצרים ניסו במשך היום לתקוף פעמים מספר את כוחותינו ממזרח וממערב לתעלה. כח המשימה של צה”ל תוגבר בעיקר ממערב לתעלה ובגזרה המרכזית ביחידות שריון ובארטילריה. הכח המשיך במשימותיו ופגע במפקדות, במתקנים, בסוללות ארטילריה ובסוללות טילי קרקע – אויר של האויב.
פרט אחד עשוי להבהיר את עוצמת הקרבות ואת היקפן ביום הגורלי ההוא. בהודעת דובר צה”ל משעה 15:00, נאמר: “ההתקפות נהדפו ובקרבות הושמדו כ-100 עד 110 מטנקי האויב.” האיכות הישראלית הועמדה במבחן הכמות הערבית ונאלצה להתמודד אתה.
ה”חווה הסינית” היתה אחד ממרכזי הקרבות הקשים והמרים ביותר. הטנק של רחמים נפגע פגיעה ישירה בקרבות אלה. כל אנשי הצוות, ובתוכם המ”פ, הצליחו להיחלץ מהטנק הבוער, אך ריקי נפגע ונהרג.

 כתבה אמו:

“איכה בני בטנק נשארת
את לבנו אתך לקחת
האהוב והנערץ אלינו לא חזרת
מה ימלא את החלל הריק שהשארת.
הימצאו המילים לבטא את הכאב העמוק,
הימצאו מילים להגדיר מהו מות,
הימצאו המילים לבטא אישיותך
התמצא שירה בה נחמה.
גם בהילקחך מאתנו
זכרך שמור עמנו
דמותך בלי הרף לנגד עינינו
חיוכך המתוק חסר לנו”.