סמ”ר מרדכי טל ז”ל

בן לאה ואברהם
נולד ברחובות
ב- כ’ באב תש”י, 10.8.1950
התגורר באורים
התגייס בנובמבר 1968
שרת בחיל השריון
יחידה: חטיבה 600, גדוד 407
תפקיד: נהג טנק
נפל בקרב
ב- כ’ בתשרי תשל”ד, 16.10.1973
במלחמת יום הכיפורים
מקום נפילה: “החווה הסינית” – ציר “טרטור”
באזור סיני ותעלת סואץ
מקום קבורה: קיבוץ אורים
הותיר: אישה ובן, הורים ואח

מרדכי (מוטי), בן לאה ואברהם, נולד ביום כ’ באב תש”י (10.8.1950) ברחובות. את לימודיו היסודיים סיים בבית-הספר “רמז” בתל אביב ואחרי כן השלים את לימודיו התיכוניים בבית-הספר התיכון שבקיבוץ גבעת השלושה. מוטי, כפי שקראו לו חבריו ובני משפחתו, בילה את שנות חייו הראשונות ברחובות. אחרי-כן עבר עם משפחתו לגור בתל אביב. כשסיים את לימודיו היסודיים החליט שאינו רוצה בחיי העיר, והצטרף לחברת הנוער בגבעת השלושה. בגבעת השלושה חי במשך כל תקופת לימודיו התיכוניים. הוא לא אהב ללמוד במיוחד, אם כי ידע ללמוד כשרצה, אלא שאהב יותר את העבודה ברפת, עבודתו הקבועה בקיבוץ, ואת אימוני קבוצת הכדוריד, שהיה חבר בה. מוטי היה תוסס ומלא חיים, תמיד היה מוקף חברים, בולט בחוש ההומור הבריא שלו ובחביבותו, בפעולות חברה, במסיבות או בפעולות ספורט. הוא אהב לרקוד במסיבות – וידע לרקוד היטב. הוא אהב טיולים ומחנות, וכל פעילות שהצריכה מאמץ גופני ונפשי… הוא נטל חלק פעיל בחיי החברה, היה גאה ובוטח בעצמו, אך לא הייתה זו גאווה של יהירות. בזכות ביטחונו העצמי הצליח להשרות אווירה טובה סביבו. תמיד אמר את אשר חשב והרגיש, אולם הקפיד שלא לפגוע באיש. כבודו העצמי הדריך אותו ביחסו עם אנשים וכמו שעמד על כבודו, עמד על כבודם של אחרים. מוטי היה דמות מרשימה, שמשכה את לב הבנות בקבוצתו, והוא ידע זאת. תמיד היה לבוש בקפדנות וחדרו היה מסודר תמיד. דייקנותו ואהבתו לסדר ניכרו היטב גם בעבודה ובלימודים.

מרדכי גויס לצה”ל בראשית נובמבר 1968 והוצב בחיל השריון. לאחר הטירונות השתלם בקורס למקצועות טנק, ושירת תקופה מסוימת כנהג טנק. כעבור זמן השתלם בקורס למדריכי קשר, והמשיך בתפקיד מדריך קשר עד תום שירותו הסדיר. הוא שירת בעת מלחמת ההתשה ורוב הזמן עשה באזור התעלה. אחרי שיחרורו מצה”ל היה נקרא לתקופות של שירות מילואים פעיל, ושוב שירת כנהג טנק. הכל הכירוהו כחייל חרוץ וזריז, ובעיקר כחבר מסור לצוותו. הוא ביצע את כל תפקידיו במסירות ובאחריות, והכיר בחשיבותה של עבודת האחזקה, גם כשהיא באה אחרי אימונים מפרכים. הוא הצטיין בקור רוח במצבים קשים, ולמרות שהיה חייל ממושמע לא נרתע מהממונים עליו, וידע להעמידם על טעותם כשלא צדקו. לאחר ששוחרר מצה”ל החליט קודם כל לנסוע לחוץ-לארץ. הוא עבד תקופה מסוימת, חסך כסף והגשים את רצונו זה. כשחזר מטיולו הצטרף כחבר לקיבוץ אורים והשתלב מיד בעבודת הרפת. בקיבוץ אורים פגש את ויקי, חברת גרעין שנועד להשלים את ‘אורים’ ולאחר היכרות קצרה נשא אותה לאישה והקים עמה את ביתו בקיבוץ. מוטי השתלב בקלות בחיי החברה בקיבוץ החדש. תמיד היה בין הבולטים, מקובל על הכל ומסור לעבודתו, עמוד התווך במסיבות ובערבי הווי, מרבה להתלוצץ ומעורה גם בחיי הספורט של הקיבוץ. הוא אהב לשחק בכדורסל, בכדוריד ובכדורגל. מוטי היה ביקורתי ולעתים עמד על דעתו, מתוך רצון לייעל, לחדש ולעשות דברים טוב יותר ובצורה מושלמת יותר. הייתה לו מחשבה עצמאית, ובדרך כלל קדמה המחשבה למעשה.
יחד עם יזמתו ומקוריותו היה מוכן תמיד ללמוד גם מנסיונם של אחרים. הוא הצטיין בגישתו הישירה לבעיות ובהצגת כל עניין בממד המתאים לו. למרות מעורבותו הרבה בחיי הקיבוץ והמחשבה הרבה שהקדיש לבעיותיו, היה מוטי קשור ביותר למשפחתו – לאשתו, להוריו, לאחיו ולמשפחת אחיו.

במלחמת יום הכיפורים השתתף מוטי בקרבות הבלימה והפריצה נגד המצרים בחזית סיני. ביום כ’ בתשרי תשל”ד (16.10.1973), לחם כנהג טנק בגזרה המרכזית, ליד ראש הגשר. בפריצה לראש הגשר נפגע הטנק של מוטי בהפגזה, ולאחר שיצא מתוכו נפגע אף הוא ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקיבוץ אורים. השאיר אחריו אישה ובן – מרדכי, שנולד במרס 1974, הורים ואח. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון.

קיבוץ אורים הוציא לאור חוברת לזכרו ובה מדברי ידידים על דמותו.