סמל מוריס כהן ז”ל

בן דיזי ויוסף
נולד בעירק
ב- כ”ו בשבט תש”י, 13.2.1950
התגייס ב- 14.8.1969
שרת בחיל השריון
יחידה: חטיבה 14, גדוד סיור 87
תפקיד: תותחן טנק
נפל בקרב
ב- כ’ בתשרי תשל”ד, 16.10.1973
במלחמת יום הכיפורים
מקום נפילה: “החווה הסינית”- צומת “טרטור”- “לכסיקון”
באזור סיני ותעלת סואץ
מקום קבורה: תל אביב- קרית שאול
הותיר: הורים, אח ואחות

מוריס, בן דיזי ויוסף, נולד ביום כ”ו בשבט תש”י (13.2.1950) בבגדד שבעירק. בשנת תשי”א עלה לארץ עם הוריו, אחיו ואחותו. בארץ למד בבית-הספר היסודי “הכרמל” בתל-אביב, והמשיך בלימודים על-יסודיים במגמה ביולוגית בבית-הספר התיכון “גאולה” בתל-אביב. נער עירני ושמח בחלקו היה מוריס, שנקרא גם “מוסה” בפי מיודעיו. בבית-הספר היסודי עשה חיל בלימודיו, וזכה להערכת מוריו ומחנכיו, שכן היה תלמיד חרוץ, שלא נח ולא שקט עד אשר השיג את המטרות שהציב לעצמו. גם בבית-הספר התיכון נודע כנער שקדן וממושמע. לא אחת היה מרותק שעות ארוכות לספרי הלימוד שלו. על אף שחומר הלימודים לא היה קל כלל התגבר מוריס על כל הקשיים בכוח ההתמדה שלו. נער חברותי היה, ומכריו מעידים עליו, שתכונת יסוד באופיו הייתה נכונותו הכנה לעזור לזולת. שוב ושוב היה אומר, שכאשר טוב לזולת ִ טוב גם לו. “הוא אהב לשמח אחרים, להסב להם קורת-רוח ואהב ליהנות מכל רגע בחיים” אומרים בני משפחתו. מוריס לא היה חבר בתנועת נוער. הוא העדיף לבלות בחיק משפחתו ולשמח את הוריו בנוכחותו. בשעות הפנאי עסק בבניית מכשירים מתוחכמים, הרכיב מטוסים ועסק בעבודות עץ שונות. יחד עם זאת, תמיד השתתף במסעות ובטיולים, שנערכו מטעם בית ספרו, ולא ויתר על השתתפות במסיבה כיתתית או באירוע חברתי בבית-הספר. בן מסור להוריו ואח דואג היה מוריס. קשור היה בכל נימי נפשו אל הבית, ואהב במיוחד פגישות משפחתיות בימי חג ומועד. ערב גיוסו לצה”ל היה נער גבה-קומה ומוצק. מעיניו נשקפו תבונה וטוהר. עלם בוגר היה, נכון למלא כל משימה למען שלום משפחתו ושלום מולדתו.

מוריס גויס לצה”ל במחצית אוגוסט 1969 והוצב לחיל השריון. לאחר הטירונות השתלם בקורס למקצועות טנק והוסמך כתותחן טנק. הוא היה חייל מסור ותותחן מצוין, התחבב מאוד על מפקדיו ועל רעיו, ושימש דוגמא לחבריו במזגו הטוב ובסבילותו. גם ברגעים קשים של מצוקה נפשית או סבל גופני לא התלונן. הוא ביצע כל אשר הוטל עליו ללא דופי, וזכה בהוקרת האחראים עליו. מוריס הרבה לבקר בבית, הקפיד לטלפן ולשלוח מכתבים להוריו. ביודעו מה רבה דאגתם לשלומו ולטובתו, הקפיד לחלק עמם את רשמי הקורות אותו, וכשבא הביתה לחופשה נמנע מלספר להם על קשייו. במהלך שירותו בצבא שירת מוריס בקו התעלה בימי מלחמת ההתשה ולמד להכיר מקרוב את אימת הקרבות ואת תחושת החרדה. בראשית אוגוסט 1972, כשהשתחרר מהשירות הסדיר נאלץ לדחות מימושו של חלום נעורים. הוא שאף “לראות עולם” קצת ואחר-כך ללמוד פיזיקה, אך לא יכול היה להגשים את משאלת לבו, כי נאלץ לסייע לאביו שהיה חולה, בנשיאה בנטל הפרנסה. שנה תמימה עבד בחנותו של האב בתל-אביב. מזמן לזמן היה נקרא לתקופות של שירות מילואים, ובאחת מהן הוענקה לו תעודת תותחן מעולה. הוא צבר 93.3 נקודות מתוך 100 אפשריות, בירי טנקים במטווח של חיל-שריון.

כשפרצה מלחמת יום הכיפורים נקרא מוריס ליחידתו. הוא לא השתהה ולא היסס להצטרף ליחידתו במהירות. הוא נשלח לחזית הדרום ולחם כתותחן טנק בסיני. חבריו מעידים על עוז רוחו ועל דבקותו במשימות שהוטלו עליו. הוא נלחם ללא חת והיה בטוח בניצחונו של צה”ל על האויב. אור ליום כ’ בתשרי תשל”ד (17.10.1973) נפל מוריס בקרב על הקמת ראש-הגשר בציר “טרטור” שבגזרה המרכזית. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בקרית-שאול. השאיר אחריו אב, אם, אח ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל.

במכתב תנחומים למשפחה השכולה, כתב סגן מפקד הגדוד: “מעשיו וכושר התמדתו של מוריס במלחמה ארוכה זו שימשו לנו, חבריו, מקור לכוח. מוריס היה אהוב ומקובל על חבריו ועל מפקדיו. אבדתכם היא גם אבדתנו”.