רס”ל יצחק (איציק) שאקי ז”ל

בן רבקה ואליהו
נולד בתל אביב
ב- י”ב בחשוון תשי”ב, 13.11.1951
התגורר בעין חרוד מאוחד
התגייס ב- 2.11.1970
שרת בחיל השריון
יחידה: חטיבה 401, גדוד 79
תפקיד: מפקד טנק
נפל בקרב
ב- י”ט בתשרי תשל”ד, 15.10.1973
במלחמת יום הכיפורים
מקום נפילה: “החווה הסינית”
באזור סיני ותעלת סואץ
מקום קבורה: קיבוץ עין חרוד מאוחד
הותיר: הורים, שני אחים ואחות

יצחק (איציק), בן רבקה ואליהו, מניצולי השואה, נולד ביום י”ב בחשון תשי”ב (13.11.1951) בתל-אביב. הוא למד בבית-הספר היסודי ובבית-הספר התיכון-חקלאי בעין-חרוד. בילדותו חלה יצחק בדלקת ריאות קשה והרופאים כמעט אמרו נואש לחייו, אך הוא התאושש, גבר ונתחזק. בנערותו היה לספורטאי מצטיין בתחומים רבים – במשחקי הכדורגל והכדורסל. באתלטיקה ובשחייה.
בבית-הספר היה תלמיד חרוץ ומתמיד, ומורהו סיפר עליו שהיה מסודר מאוד ומחברותיו הצטיינו בניקיונן. מעודו לא התרשל, תמיד בא ראשון לכיתה ובגדיו מסודרים ונקיים. קפדנותו ודקדקנותו בכל תחום היו לשם דבר. גם הכלים שעשה בשיעורי המלאכה היו מדויקים וגימורם נאה. בענף הדיר היה מן העובדים המסורים ביותר והיה שוקד על עבודתו שעות רבות. כל דבר שנטל על עצמו לעשות, עשה במסירות ומתוך דבקות רבה. בשעות הפנאי נהג להקשיב למוסיקה ואהב מאוד שירים יווניים.
הוא ניחן בפשטות וענווה, ביישן היה וצנוע, ממעט בדברים, שקט ונוח לבריות. מטבעו היה טוב-לב, מוכן לעזור לכל אדם בלא כל חשבונות ובלא פניות. תמיד הצטיין ביושר ובכנות. בטוב לב, באדיבות ובנימוס. על אף ביישנותו ידע לקשור קשרי רעות הדוקים עם חברים רבים.
את בני משפחתו אהב אהבה עזה, רחש להוריו כבוד והערכה והקפיד לבלות עמם בחדרם מדי ערב, ולו שעה קלה.

יצחק גויס לצה”ל בתחילת נובמבר 1970 והתנדב לחיל השריון. לאחר הטירונות השתלם בקורס למקצועות טנק “פאטון” ובקורס למפקדי טנקים. מפקדו אמר עליו. שהיה “מפקד מצוין, אחראי ומסור לתפקידו. חייל טוב, המבצע את תפקידו ביעילות”. הוא הצטיין בקליעה למטרה ונודע ביחידתו בשל כושרו הפיסי המעולה. חברו סיפר עליו, כי “לא התנשא על פקודיו ושימש להם דוגמה בנכונותו לעשות כל עבודה”. הוא השתדל שלא להדאיג את הוריו. כיוון שמיעט לבוא הביתה. הרבה לכתוב מכתבים לבני משפחתו. אך מעודו לא התאונן ולא סיפר על הקורות אותו.
את כל ימי שירותו הסדיר עשה בסיני. על גדות תעלת סואץ. והוענק לו “אות השירות המבצעי”.

במלחמת יום הכיפורים השתתף יצחק בקרבות שהתחוללו בסיני. כדי לבלום את התקפות המצרים.
אור ליום כ’ בתשרי תשל”ד (15.10.1973), בשעת התקפת לילה על המצרים מדרום ל”חווה הסינית”, נפגע הטנק של יצחק והוא נהרג במקום. תחילה נחשב כנעדר, אחרי-כן הוכרז חלל שמקום קבורתו לא נודע. לימים זוהתה גופתו והוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקיבוץ עין-חרוד-מאוחד. השאיר אחריו הורים, שני אחים ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-סמל.

במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: “יצחק היה מסור ונאמן לתפקידו, לחם באומץ לב ובחירוף נפש ובלחימתו הציל רבים מחבריו. אחרי שהספיק לחלץ רבים, לפגוע בטנקים של האויב. והתגלה במלוא היכולת שבו, בנכונותו ובגבורתו – נפל יצחק”.
קיבוצו הוציא לאור חוברת לזכרו ובה דברים על דמותו, דברי זיכרונות, מכתבים, דברי שיר ותצלומים.