סמ”ר משה בן-ישי (בנישו) ז”ל

בן אסתר ומסעוד
נולד במרוקו
ב- כ”ד בכסלו תשי”ב, 23.12.1951
התגייס ב- 11.8.1969
שרת בחיל השריון
יחידה: חטיבה 14, גדוד סיור 87
תפקיד: מפקד טנק
נפל בקרב
ב- י”ח בתשרי תשל”ד, 14.10.1973
במלחמת יום הכיפורים
מקום נפילה: מדרום- מערב ל”חמדיה”- “סגולים” 38- 39
באזור סיני ותעלת סואץ
מקום קבורה: ירוחם
הותיר: הורים, שלושה אחים ושלוש אחיות

משה, בן אסתר ומסעוד, נולד בשנת תשי”א (23.12.1951) בארפוד שבמרוקו ועלה ארצה עם משפחתו בשנת 1963. בעיר מולדתו למד בבית-הספר הכללי ובתלמוד תורה, וכשעלה ארצה למד בבית-הספר היסודי “קול יעקב” בירוחם. הוא המשיך בלימודיו בבית-הספר התיכון הדתי ליפשיץ-הימלפרב בירושלים, במגמה הריאלית. משה היה תלמיד מחונן והצטיין בכל המקצועות. מוריו שיבחוהו על חריצותו ועל תבונתו. אמנם השקיע עצמו בלימודים הריאליים, אך בסתר עסק בשירה, הרבה לקרוא שירים ולכתוב שירים. את שעות הפנאי הקדיש לקריאת ספרות יפה ולעסוק בספורט. משה היה חברותי מאוד, נוח לבריות, אוהב אדם ומכניס אורחים. חבריו אהבוהו משום שמעולם לא סירב להם כשפנו אליו שיסייע להם, ותמיד ידע להטות אוזן קשובה לדבריהם בשעת מצוקה.
הוא היה טוב-לב, נדיב ובעל יד רחבה, נעים שיחה, שדבריו ערוכים בהיגיון ובטעם, איש אמת ובעל מצפון. משה היה נבון ומהיר תפיסה, שקול ובעל מחשבה מעמיקה; סקרן היה ובעל רצון להגיע לחקר כל עניין ולסיים בהצלחה כל משימה שנטל על עצמו. הכל הכירוהו כאדם אחראי, דייקן במעשיו ומקפיד על כל תג. את הוריו אהב אהבה עזה והיה להם בן נאמן ומסור ורחש להם כבוד רב.

משה גויס לצה”ל במחצית אוגוסט 1969 והוצב לחיל השריון. לאחר הטירונות השתלם בקורס מקצועות טנק “פאטון” וסיים כחניך מצטיין, אחרי כן השלים קורס למפקדי טנק “פאטון”. הוא היה חייל אחראי ומסור לתפקידו, ושימש דוגמה לחבריו במזגו הטוב, בצייתנותו ובסבילותו. מפקדיו העניקו לו את “אות השירות המבצעי”.
לאחר השחרור למד באוניברסיטת הנגב בבאר-שבע. במגמה לחשמל.

במלחמת יום הכיפורים השתתף משה בקרבות הבלימה נגד המצרים בחזית סיני.
ביום י”ח בתשרי תשל”ד (14.10.1973), ליד מוצב “טלוויזיה” שבגזרה המרכזית בסיני, נפל משה בקרב. טיל פגע פגיעה ישירה בטנק שלו והוא נהרג במקום. הוא הובא למנוחת- עולמים בבית-העלמין בירוחם. השאיר אחריו אב, אם, שלושה אחים ושלוש אחיות.

במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: “מעשיו וכושר התמדתו שימשו לנו, חבריו, מקור כוח. הוא היה אהוב ומקובל על חבריו ועל מפקדיו”.