סמל שמואל קוקוש ז”ל

בן לאה ואדולף
נולד בחיפה
ב- י”ג בסיון תשי”ב, 6.6.1952
התגייס ב- 2.11.1970
שרת בחיל השריון
יחידה: חטיבה 14, גדוד 79
תפקיד: טען-קשר טנק
נפל בקרב
ב- י”ח בתשרי תשל”ד, 14.10.1973
במלחמת יום הכיפורים
מקום נפילה: רכס “חמדיה”
באזור סיני ותעלת סואץ
מקום קבורה: חיפה
הותיר: הורים ואח

שמואל, בן לאה ואדולף, נולד ביום י”ג בסיון תשי”ב (6.6.1952) בחיפה. הוא למד בבית-הספר היסודי “דגניה” בטירת הכרמל, והמשיך בלימודים על-יסודיים בבית-הספר הטכני למקצועות תעופה בחיפה. הוא היה ילד עירני ותוסס, שכונה בפי ידידיו ובני משפחתו “בלונדי”, על שום שערו הבהיר. מילדותו היה סקרן והרבה להתרוצץ בחצר הבית, לשחק עם חבריו, לחקור ולדרוש כל אבן וכל צמח שגילתה עינו.
בבית-הספר היסודי היה תלמיד שקדן, ובתום שמונה שנות לימוד ביקש להרחיב את השכלתו וגם לרכוש לו מקצוע. שנתיים למד שמואל בבית-הספר הטכני למקצועות תעופה, וכשסיים את הלימודים לא ישב באפס מעשה, אלא יצא לעבוד כמכונאי במוסך “מיכאל” במפרץ חיפה. הוא התחבב מאוד על חבר העובדים במוסך, ועשה מלאכתו נאמנה. בתקופת בגרותו הצטרף לתנועת הנוער העובד והלומד, והשתתף בחגיגות ובטיולים שארגנו חבריו. הוא אהב מאוד ללכת למועדוני הנוער ולדיסקוטקים. “בלונדי לא נעדר מן המועדון בערב שבת”, סיפרו חבריו. “הוא רקד בהתלהבות, שר ובידר את כל החבורה העליזה. תמיד היה מרוצה, שמח בחלקו ואוהב את החיים”. אח אוהב לאלימלך ובן נאמן להוריו היה שמואל. הוא סייע בעבודות הבית וגם ידע לעזור בעצה טובה לבני משפחתו. הכל זוכרים אותו כעלם גבה-קומה וטוב-מראה, בעל שער בלונדי ועיניים טובות ומלאות שמחת נעורים ואהבת האדם.

שמואל גויס לצה”ל בראשית נובמבר 1970 והתנדב לחיל השריון. סיפר אחיו, אלימלך: “עוד לפני גיוסו לצה”ל החליט בלונדי ללכת לשריון. ‘השריון הוא אתגר’, אמר שמואל והיה גאה מאוד כשהתקבל לשורות החיל”. לאחר הטירונות השתלם בקורס למקצועות הטנק והוצב כטען-קשר ביחידת טנקים שעשתה בגזרת תעלת סואץ. חודשים ארוכים עשה שמואל על קו המים וכשהיה בא הביתה לחופשה קצרה לא סיפר על חוויותיו ועל קשייו. שעה קלה עשה במחיצת הוריו ואחיו, ואחר-כך מיהר אל ידידיו. “החבר’ה אהבו אותו, וכשבא אליהם דרשו שיספר עוד ועוד על הצבא. אבל הוא רצה ליהנות מן החופשה, טייל, בילה במועדונים, או מיהר אל חברתו, שרה”. באמצע תקופת שירות החובה שלו החליטו שרה ושמואל להינשא. הם התארסו ודחו את טקס הנישואין עד אשר ישתחרר שמואל, בחורף 1973. איש לא האמין אז שחלומם של שני הצעירים לא יתגשם.

במלתמת יום-הכיפורים לחם שמואל בחזית סיני. שבוע ימים לחם במסירות עילאית ובאומץ לב בקרבות נגד המצרים. בעיצומם של הקרבות שלח להוריו שני מכתבים שבהם הרגיע אותם ועודד את רוחם.
בקרב שנערך ביום י”ח בתשרי תשל”ד (14.10.1973) נפגע מרסיסי טיל שירו המצרים בחמדיה, שבגזרה המרכזית של התעלה. חבריו ליחידה מספרים, שלפני נופלו יצא לחלץ שישה חיילים שנלכדו באש המצרים. כשנסוגו החיילים על כלי רכבם, נפגע הטנק של שמואל והוא נהרג.
הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בחיפה. השאיר אחריו הורים ואח. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל.

במכתב תנחומים להורים השכולים כתב מפקד היחידה: “בנכם, סמל שמואל ז”ל, שירת ביחידת שריון תקופה ארוכה. הוא היה מסור ונאמן לתפקידו, לחם באומץ לב ותוך חירוף נפש, ובלחימתו הציל רבים מחבריו”.