סרן דוד אתיאל (אתקין) ז”ל

בן שרה ואהרון
נולד בגבע
ב- י’ בתמוז תרצ”א, 25.6.1931
התגורר בקיבוץ יטבתה
התגייס בפברואר 1950
שרת בצנחנים
יחידה: גדס”ר ונ”ט 317/582
תפקיד: קצין מודיעין גדודי
נפצע בקרב
ב- 20.10.1973
במלחמת יום הכיפורים
תאריך פטירה: ב’ בחשוון תשל”ד, 28.10.1973
מקום פציעה: אזור “פוקסטרוט”
באזור מצרים – הגדה המערבית
מקום קבורה: קיבוץ יטבתה
הותיר: אישה וארבעה ילדים

דוד, בן שרה – מחלוצות העלייה השלישית ואהרון – איש העלייה השנייה, ומראשוני קבוצת גבע, נולד ביום י’ בתמוז תרצ”א (25.6.1931) בקבוצת גבע. הוא למד בבית הספר היסודי ובבית הספר התיכון בקבוצה. דוד היה נער עליז, מעורה ופעיל בחיי הקבוצה. מחנכיו מספרים כי היה שובב גדול וראשון למעשי קונדס ותעלולים, אולם עם כל זאת התגלו בו רצינות ואחריות כלפי החברה והעבודה. במיוחד בלט בגישתו החמה והלבבית לכל אדם ובעיקר לילדים, ובמסירותו ללא סייג לחבריו ולבני משפחתו.
כשהיה בן שבע נתייתם דוד מאביו, שנפל במאורעות 1938 במלאו תפקיד ביטחוני בעמק בית שאן. מאורע זה השפיע על כל דרך חייו, ועל יחסו, לענייני ביטחון וצבא ועל בחירת נושא לימודיו באוניברסיטה.

דוד גוייס לצה”ל בפברואר 1950, התנדב לשרת במחזור הראשון של הנח”ל ואף היה בין מייסדיו. לאחר הטירונות נשלח לקורס מ”כים ואחרי כן השתלם בקורס קצינים.
לאחר ששוחרר מהשירות הסדיר חזר לקיבוצו, עבד כחקלאי והיה ממיסדי הגבעטרון. ביולי 1956 יצא להיאחזות עין-רדיאן כאיש צוות וכמדריך חקלאי. בהיאחזות, שהפכה ברבות הימים לקיבוץ יטבתה, הכיר את אשתו יעל. לאחר נישואיהם החליטו להקים ביתם ביטבתה ושם אף נולדו ארבעת ילדיהם.
דוד עסק בנסיונות חקלאיים שנערכו בערבה בשיתוף פעולה עם חוקרים ממכון וולקני ולקח חלק פעיל בפיתוח המחלבה והמזנון של קיבוץ יטבתה. הוא מילא תפקידים מרכזיים בקיבוץ: מזכיר קיבוץ, מרכז חברה ומרכז ביטחון. חבריו מציינים כי תכונתו הבולטת ביותר, שבזכותה התחבב על כולם, הייתה ראיית ההיבט הקומי של רוב הדברים, ראייה מפוכחת ונעדרת ציניות ועוקצנות. לדבריהם אהב דוד לצחוק מכל הלב על המגוחך שבחיים.
במסגרת שירות המילואים הועבר דוד מן הנח”ל לחיל הצנחנים. הוא השתלם בקורס צניחה, בקורס מפקדי פלוגות ובקורס קציני מודיעין והועלה לדרגת סרן. ב-1971 החל ללמוד באוניברסיטת תל אביב בחוג להיסטוריה של המזרח התיכון ובחוג לגיאוגרפיה של ארץ ישראל. במסגרת הלימודים הכין עבודה, שזכתה להתעניינותם של חוקרים ומרצים, על יחידה 101, על הרקע להקמתה ועל תרומתה לצה”ל.

כשפרצה מלחמת יום הכיפורים הצטרף דוד ליחידת הצנחנים שלו והשתתף בקרבות ממערב לתעלת סואץ. ביום 20.10.1973 נפגע הזחל”ם שבו נסע, דוד נפצע קשה ושבוע אחרי כן, ביום ב’ בחשון תשל”ד (28.10.1973) נפטר מפצעיו בבית החולים “איכילוב” בתל אביב. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין בקיבוץ יטבתה. השאיר אחריו אישה וארבעה ילדים.

במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב חברו: “לגבינו, חבריו מילדות, יישאר דוד תמיד ילד ונער, ידיד ורע, כי היה חבר טוב לכולם תמיד, מילדות ועד יומו האחרון, אנשים כאלה אין להספיד, כל אשר עשה, עשה למעננו, ועלינו רק להמשיך בדרך שהוא התווה וסלל למעננו ולמען בנינו”.
חבריו בקיבוץ גבע ובקיבוץ יטבתה הוציאו לאור שתי חוברות לזכרו ובהן סיפור חייו, מכתבים שכתב ודברי חברים עליו.