סמ”ר אהרון (ארהל’ה) ביאליסטוק ז”ל

בן שולמית ושמואל
נולד ביגור
ב- כ”ג באדר תש”ו, 26.3.1946
התגורר ביגור
התגייס ב- 10.11.1965
שרת בחיל השריון
יחידה: חטיבה 14, יחידה 88
תפקיד: מש”ק חרמש
נפל בקרב
ב- כ”ג בתשרי תשל”ד, 19.10.1973
במלחמת יום הכיפורים
מקום נפילה: מתחם “אורחה”
באזור מצרים – הגדה המערבית
מקום קבורה: קיבוץ יגור
הותיר: הורים ושלוש אחיות

אהרון (ארהל’ה), בן שולמית ושמואל, נולד ביום כ”ג באדר תש”ו (26.3.1946) בקיבוץ יגור, ועבר את כל שלבי הגידול והחינוך של בן קיבוץ: בית התינוקות, גן ילדים, בית-הספר היסודי ובית-הספר התיכון. “ארהל’ה היה ילד חולמני”, מספרים חבריו. “יושב היה בכיתה, ספק תוהה ספק משרבט לעצמו דבר-מה, שונה מאחרים ומתבודד – בלתי ניתן להיכבש בסד סדרי הכלל, ותמיד מסנן את דרכו שלו, האינדיבידואלית, בתוך המסגרת המוסכמת”. אם כי היה חבר בתנועת הנוער-העובד ככל חבריו, לא היה אהרון ככולם, בספורט לא התעניין, ואת ה”משחקים החברתיים” לא אהב. על כל אלה העדיף לקרוא ספר טוב ועל אחת כמה וכמה לשמוע מוסיקה – כל מוסיקה שהיא – מקלאסית ועד פופ.

אהרון גויס לצה”ל בראשית נובמבר 1965, עבר קורם מ”כים ואחרי-כן שימש כמש”ק חרמ”ש בחיל השריון. כעבור זמן, לאחר שהתקבל לקורס קצינים, חלה אהרון בצהבת קשה והועבר ליחידה לא-קרבית, על אף נסיונותיו החוזרים והבלתי- נלאים לשוב אל יחידתו. אף-על-פי-כן, גם ביחידתו החדשה הצליח אהרון, זכה בהעלאה מיוחדת לדרגת סמל, לאחר שמפקדו המליץ עליו כחייל הממלא את תפקידו על הצד הטוב ביותר. הוא השתתף במלחמת ששת הימים ושוחרר מהשירות הסדיר בראשית נובמבר 1968. בתעודת השחרור שלו נרשמו המלים הבאות: “חייל למופת. בעל כושר-ארגון מצוין”. במלוא יכולתו ורב-גוניותו נתגלה אהרון כמרכז ענף הכותנה במשק. סיפר עליו חברו יצחק: “כשאהרון קיבל עליו את ריכוז ענף הכותנה, הוא נראה כמי שנקלע חשוף ובלתי-מוגן לתוך גוב אריות. שדה הכותנה היה שופע גברתנים ופתאום בא אחד ביישן, שתקן, שאמנם חבבו אותו, אך לא העריכו את כוחו. לקח לנו קצת זמן כדי להכיר בכוחות הנמרצים שהסתתרו מתחת להסתגרות השקטה הזאת”. אהרון הקדיש את כל זמנו, והרבה יותר מהנדרש, לטיפוח הענף. הוא יזם סדרי עבודה חדשים, פיתח דפוסי-מחשבה מתקדמים, אסף נתונים בכל עניין הקשור בענף, כדי לפתור בעיות מציקות והקים ספרייה מקצועית בנושא הכותנה. במיוחד הצטיין בגישתו האנושית במגעיו עם חבריו לעבודה ואמנם זכה להערכה ולחיבה בלתי מסויגת מצדם ואף לעזרה רבה. הענף התרחב, הצוות התגבש לגוף אחד, וההישגים הכלכליים גדלו ללא תקדים. ספרו חבריו: “היסודות שהניח אהרון היו כל כך חזקים, שעד היום ממשיך הענף לפעול בדרך שהוא התווה”. רק כאיש מילואים הצליח אהרון לשוב אל יחידתו המקורית, שהפכה ליחידה של מתנדבים לפעולות מיוחדות.

במלחמת יום-הכיפורים לחם אהרון בשורות פלוגת המתנדבים לפעולות מיוחדות, שהייתה בין הצולחים את התעלה. ביום כ”ג בתשרי תשל”ד (19.10.1973), בפעולה נועזת של היחידה ממערב לתעלת סואץ, נפל אהרון. הוא הובא לקבורות בבית- העלמין של קיבוץ יגור. השאיר אחריו אב, אם, ושלוש אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון.

במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: “אהרון ביצע את תפקידיו ביעילות ובמסירות. הוא השתלב יפה ביחידה והתבלט באופיו הנוח”, נזכרים חבריו: “כמה תווים טיפוסיים היו לו לאהרון: הילוך אטי מתנודד, תנועות עדינות, דיבור מהיר כמי שרץ אחר מחשבותיו, שריקה קלה, הומור דק ומעודן, שלא הבחנת בו עד שלא הכרת את אהרון. אהרון בהתבגרותו נראה לנו כמי “שילך לאבוד” בצבא ובמשק, בין הגברתנים למיניהם. אלא שעם הכוח האינטלקטואלי הכביר שלו ועם כוחות הנפש הפנימיים – אלה שלא נראו לעין – תמיד כבש לו את מקומו – בשקט, בחתירה צנועה, בשלווה”. המשק והוריו של אהרון הוציאו לאור חוברת לזכרו, בעברית ובאנגלית, ובה דברי חברים על דמותו; כן הוספד ביומן יגור.