רב”ט ישעיהו מלכסון ז”ל

בן ברטה ואלכסנדר
נולד בצ’ילה
ב- י”ט בתשרי תשט”ו, 16.10.1954
התגייס ב- 8.11.1972
שרת בחיל השריון
יחידה: חטיבה 14, גדוד 52
תפקיד: טען-קשר טנק
נפל בקרב
ב- י’ בתשרי תשל”ד, 6.10.1973
במלחמת יום הכיפורים
מקום נפילה: ליד צומת “לכסיקון”- “עטיפה”
באזור סיני ותעלת סואץ
מקום קבורה: תל אביב- קרית שאול
הותיר: הורים, שני אחים ואחות

ישעיהו (פקה), בן ברטה (ברוריה) ואלכסנדר, מפעילי התנועה הציונית בצ’ילה, נולד ביום י”ט בתשרי תשט”ו (16.10.1954) בסנטיאגו דה-צ’ילה ועלה ארצה עם משפחתו בשנת 1963. הוא למד בעיר מולדתו בבית-הספר על-שם ויצמן. בארץ למד בבית-הספר היסודי על שם דובנוב בתל-אביב, ואחרי-כן המשיך בלימודיו בבית-הספר התיכון-עירוני א’ בתל-אביב, במגמה הריאלית. ישעיהו (פקה) היה תלמיד חרוץ, שקדן ואהוב על מוריו ועל חבריו. מחנכו כתב עליו, כי “היה סמל היושר, הרצינות והכישרון. הוא המעיט בדיבור והיה בעל חיוך מבויש מעט. היו בו שלווה, צניעות ונדיבות לב. מעולם לא היה ממורמר. עמקן היה בהגיונו וחריף ברגשותיו”. מנעוריו היה חובב מוסיקה והרבה להאזין לרדיו ולתקליטים. בית הוריו בצ’ילה היה בית ועד ואירוח לכל שליח מישראל, לאנשי ספר ולאנשי תרבות, ומשחר ילדותו ספג אל קרבו את הכמיהה לציון. הלשון העברית הייתה שגורה בפיו על בוריה. המשורר אפרים אוירבך, בכתבתו על חיי התרבות של יהודי צ’ילה, העלה על נס את דרך חינוכו היהודי והעברי. משעמד על דעתו, התעמק בבעיות העלייה ופעל הרבה למען קליטת עולים צעירים. חיבור בנושא זה ִ “חבלי קליטת עלייה בעיני הנקלטים ובעיני הקולטים” ִ כתב במסגרת בחינות הבגרות. הוא לא אהב להתבלט ולא פרש מן הציבור, אך מעודו לא ביטל את דעתו וטעמו מפני דעותיהם של חבריו. בעל נימוסים היה, אדיב ונעים הליכות, וחיוכו השרה אופטימיות ואווירה טובה סביבו. ישעיהו (פקה) גבה הקומה רחש כבוד רב להוריו וחיבה מרובה לאחייניו, והשפיע עליהם מתנות בימי חג ומועד.

ישעיהו (פקה) גויס לצה”ל בתחילת נובמבר 1972 והוצב לחיל השריון. לאחר סיום הטירונות השתלם בקורס למקצועות טנק “פטון”. הוא היה חייל מצטיין, אחראי ומסור לתפקידו. ביחידתו שימש דוגמה לחבריו בהתנהגותו הנאה, בחריצותו ובתחושת האחריות שלו. על חלקו בפעילות מבצעית הוענק לו “אות השירות המבצעי”.

במלחמת יום הכיפורים היה ישעיהו (פקה) בסיני ויצא לקדם פני התקפות המצרים בגזרה הדרומית. בשעות המלחמה הראשונות ביום י’ בתשרי תשל”ד (6.10.1973), נפצע ישעיהו (פקה) בטנק שלו, מזרחית לצומת “עטיפה-לכסיקון”, ומת מפצעיו. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-שאול. השאיר אחריו אב, אם, שני אחים ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי.

במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: “הוא היה שריונאי מעולה, איש רעים, נעים-הליכות ואהוב על חבריו ועל מפקדיו”.