סרן ישראל דגן ז”ל

בן תקוה ואשר
נולד בנען
ב- כ”ד בתשרי תש”י, 17.10.1949
התגורר בגבעת חיים מאוחד
התגייס ב- 02.02.69
שרת בחיל השריון
יחידה: חטיבה 14, גדוד סיור 87
תפקיד: סגן מפקד פלוגת טנקים
נפל בקרב
ב- כ”ו בתשרי תשל”ד, 22.10.1973
במלחמת יום הכיפורים
מקום נפילה: במבואות הדרומיים של “איסמעיליה”
באזור סיני ותעלת סואץ
מקום קבורה: תל אביב- קרית שאול
הותיר: אישה עירית ובן מתן (שנולד לאחר נופלו), בקיבוץ בגבעת חיים מאוחד, הורים, אחות ואח

ישראל, בן תקוה ואשר דגן, נולד ביום כ”ד בתשרי תש”י (17.10.1949) בקיבוץ נען. הוא למד בבית-הספר היסודי בקיבוץ, ואחרי-כן המשיך את לימודיו בבית-הספר התיכון שם. בשנותיו הראשונות בבית-הספר אפיינו את ישראל יושר ילדותי והתלהבות לפטנטים. הוא היה בעל תושייה ומשום כך הרבו לבחור בו לארגן פעולות בכיתות ההמשך של בית-הספר. הוא היה חבר בחטיבת בני הקיבוץ המאוחד של “הנוער העובד”. ישראל היה ספורטאי פעיל וחבר ב”הפועל” נען, שיחק בכדורעף והיה שחיין מצטיין. היה לו חוש צדק והוא היה בעל מוסר ללא פשרות. הוא אהב לעשות וכל שעשה – עשה בצנעה. בדרך כלל מיעט לדבר ודיבורו הקצר הצטיין בכנות ובפשטות, אך הוא ידע לקשור קשרי ידידות עם אנשים שמצא בהם עניין. בשנת 1968, לאחר שסיים את לימודיו בבית-הספר התיכון, הצטרף ישראל (שכונה בפי רבים דגן), במסגרת “גיוס לשנה שלישית”, לגרעין בנים, שהיה מיועד להשלים את קיבוץ יראון. הוא עשה ביראון חודשים אחדים עד שגויס, ועבד שם במטע. בתוך זמן קצר ליכד סביבו את העובדים, באוירה הרגועה שנוצרה במחיצתו ושפע ההומור שניחן בו. אף-על-פי שהשתדל שלא להיות במרכז ולהתבלט, הוא נבחר למזכיר הגרעין. שם הכיר את עירית, אשתו לעתיד.

ישראל גויס לצה”ל בתחילת פברואר 1969 והוצב לחיל השריון. לאחר הטירונות ולאחר שהשתלם בקורס מקצועות טנק “פאטון”, הוצב כנהג טנק בגדוד שריון והשתתף בקרבות מלחמת ההתשה. לאחר שהשתלם בקורס מפקדי טנקים, בקורס קצינים ובקורס קציני-שריון, הוצב כמ”מ טנקים בגדוד שריון בגזרת תעלת סואץ.
בתפקידו זה ציין אותו מפקדו כ”קצין טוב מאוד, ממושמע ועצמאי, מפקד הגון וישר, סבלני כלפי פקודיו ויעיל בתפקידו”.
אחרי-כן מונה סמ”פ טנקים באותו גדוד. גם בתפקידו זה הוערך כקצין ישר, הגון ונאמן, ממושמע ומשתדל למלא את המוטל עליו בצורה טובה. כן צוין שהוא בעל כושר הדרכה והסברה טוב מאוד. כעבור זמן הועלה ישראל לדרגת סגן. בתעודת השחרור שלו צוין שהוא בעל יכולת ומילא את תפקידו ביעילות ובמסירות. לאחר שסיים את שירותו הסדיר, הוצב לשירות מילואים כמ”מ טנקים בגדוד סיור של חיל השריון. לאחר השחרור, חזר ישראל תחילה לנען ואחרי חודשים אחדים עבר ליראון. אחרי זמן קצר, בפברואר 1973, נשא לאישה את חברתו עירית, בת קיבוץ גבעת חיים מאוחד ועבר להתגורר בקיבוץ זה, שם עבד בענף האבוקדו. עד מהרה החל לפעול בתחומי חברה שונים, בארגון ומסיבות בחגים וכיו”ב.

כשפרצה מלחמת יום הכיפורים, נקרא ישראל ליחידתו, הוא השתתף עמה, כמפקד מחלקת טנקים, בקרבות הבלימה בסיני, בחילוץ אנשי מעוז ובקרבות הפריצה אל מעבר לתעלת סואץ. אנשי הכוח שלו נלחמו ב”חווה הסינית”, צלחו את התעלה עסקו בטיהור השטח וסייעו לצנחנים בכיבוש מתחם “סרפאום”. הוא השתתף בטיהור אזור החיץ החקלאי וביום כ”ו בתשרי תשל”ד (22.10.1973), נשלחה המחלקה שבפיקודו לפרוץ צפונה לעיר איסמעיליה. בקרב במבואות איסמעיליה, דרומית לעיר, נפתחה על הכוח אש נ”ט מטווח קצר ביותר ובמהלך הקרב נפגעו כל הטנקים. ישראל פקד לנטוש את הטנקים ולאחר שקפץ מהטנק, נפגע ולא שב מקרב זה. השאיר אחריו אישה עירית ובן מתן (שנולד לאחר נופלו), בקיבוץ בגבעת חיים מאוחד, הורים, אחות ואח. לאחר נופלו הועלה לדרגת סרן.

קיבוץ נען הקדיש לזכרו את דף המידע “נען יום-יום” מיום י”ב בניסן תשל”ד; מצבה לזכרו הוקמה בבית-העלמין בנען ובבית-העלמין בגבעת חיים מאוחד. משפחתו הוציאה לאור ספר להנצחת זכרו.