סגן דניאל טאובר ז”ל

בן עפרה ואגון
נולד בתל אביב
ב- י’ בחשוון תשי”א, 21.10.1950
התגורר בחולון
התגייס ב- 12.11.1968
שרת בחיל השריון
יחידה: חטיבה 14, גדוד 52
תפקיד: מפקד מחלקה
נפל בקרב
ב- י”ח בתשרי תשל”ד, 14.10.1973
במלחמת יום הכיפורים
מקום נפילה: ממזרח ל”נוצה”
באזור סיני ותעלת סואץ
מקום קבורה: תל אביב – קרית שאול
הותיר: הורים ואחות

דניאל, בן עפרה ואגון, נולד ביום י’ בחשון תשי”א (21.10.1950) בתל-אביב. את לימודיו היסודיים השלים בבית הספר “תל-נורדוי”, שם היה תלמיד טוב והצטיין במיוחד במקצוע החשבון. בילדותו היה דני שובב, תוסס ומלא חיים – אהב להתרוצץ ברחובות ולשחק עם חבריו. יחד עם זאת היה לו חוש סדר מופתי – מחברותיו היו תמיד ערוכות ונקיות להפליא, חדרו מאורגן לפרטי פרטיו ושרטוטיו הגיאומטריים מדויקים. משסיים את שמונה שנות הלימוד הראשונות, נרשם דני לבית הספר התיכון-מקצועי “אורט טכניקום” שבגבעתיים, שם שולבו לימודים רגילים עם לימוד מקצועות טכניים. באותה תקופה היה גם פעיל כחבר וכמדריך בתנועת הצופים ושיחק בטניס שולחן ב”מכבי הצפון”. בהיותו בן 17 גברה נטייתו הטבעית לעצמאות. הוא החליט לעזוב את בית הספר, להשלים את בחינות הבגרות בלימודי ערב ולעבוד ביום, וכך עשה – אם כי היה בכך מאמץ רב למדי.

דניאל גויס לצה”ל במחצית נובמבר 1968 והוצב לחיל השריון. שלוש שנים אחרי כן, כשהגיעה עת שחרורו, התנדב דני לשירות בצבא הקבע. אמנם הוא תכנן ללכת ללמוד הנדסת בניין אחרי תום שירות החובה, אלא שמפקדיו בצבא דברו על לבו והשפיעו עליו לשרת בקבע. והוא נעתר להם ושירת עד שלהי אוקטובר 1972. בשנות שירותו בצבא סיים קורסים רבים: קורס מש”קי טנק, קורס תותחני טנק, קורס נהגי טנק, קורס מקצועות טנק, קורס מפקדי טנק, קורס קצינים וקורס קציני שריון, וקורס מפקדי פלוגות שריון. תפקידו האחרון בבית הספר לשריון היה מפקד קורס מ”פים לאחר שהצליח מאוד בתפקידו כמפקד קורס המ”כים. סיפר עליו חברו דורון: “פגשתי את דני בקורס קצינים ותמיד היה רציני. היה יושב ועובד. ללא ליאות, ללא שמץ של זלזול. דני אמר לי: ‘רצונך לעבוד אתי? בבקשה. אבל לפי דרכי אני’. הוא לא נח עד שהשלים את עבודותיו. הוא האמין בכוחו להזיז דברים. לשיחות קורס היה בא מוכן, עם רשימה ביד. והיה הדובר היחיד. דני היה קצין טוב. הוא דרש הרבה מחייליו אך מעולם לא דרש מה שלא היה יכול לבצע בעצמו. היה מקפיד מאוד על הופעתו ודרש הופעה טובה גם מחייליו. היה נאה דורש אך גם נאה מקיים. כשמחלקתו קבלה עונש – דני השתתף בו מרצונו. לא פעם היה נשאר בבסיס בימי ששי ושבת מרצונו הטוב, ואכן, מחלקתו הייתה הטובה בגדוד”.
משהשתחרר משירות הקבע, לאחר שסירב להיענות להפצרות מפקדיו להמשיך ולשרת ביחידה, החל דני לעבוד כאיש ביטחון בשדה התעופה לוד ויחד עם זאת למד מתמטיקה באוניברסיטת תל-אביב. דני אהב את המתמטיקה בכל לבו. לפעמים היה יושב שעות ארוכות ופותר בעיות מתמטיות. הוא גם הצליח להחדיר את אהבת המתמטיקה לתלמידיו, שלא היו מוכשרים במקצוע, והתלמידים הנחשלים באו אליו בהמונים.

מלחמת יום הכיפורים מצאה אותו בירושלים, אצל חברתו רחלי. עוד לפני שקיבל צו קריאה עלה דני לרמת הגולן לשאול אולי זקוקים לו שם. הוא הועבר לחזית הדרום, והשתתף בקרבות הבלימה נגד המצרים. בקרב שהתחולל ביום י”ח בתשרי תשל”ד (14.10.1973) נגד כוחות מהארמייה השלישית, אשר ניסו לפרוץ לעבר המיתלה, פגע טיל בטנק שלו ודני נפל. סיפר חיים, איש צוות הטנק של דני: “ביום החמישי של חול המועד סוכות התעוררנו בבוקר לקול הפגזה. דני קפץ לתוך הטנק ופקד לנוע מהר. תוך כדי נסיעה הבחין אחד מאנשי הצוות ברסיס פגז בגבו של דני. ביקשנו אותו להתפנות, אך הוא היה איתן בדעתו, שהפגיעה קלה ועליו להמשיך ולהילחם. המשכנו לנוע. היינו צריכים לאבטח את הפלוגה מצד צפון. דני טיפס לעמדה גבוהה, תוך סיכון עצמו, כדי לאבטח את הפלוגה. טיל פגע בו והוא נפל”. ביום ז’ באלול תשל”ד (25.8.1974) הובא דני למנוחת-עולמים בחלקה הצבאית של בית-העלמין בקרית-שאול. השאיר אחריו אב, אם ואחות.

במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב שר הביטחון דאז, משה דיין: “מפקדיו של דניאל הגדירוהו כקצין טוב, אחראי, ממושמע, בעל ידע מקצועי רב, יעיל, מסור ואהוב”.
לזכרו של דני הוציאה המשפחה לאור ספר זיכרון.