סמ”ר אמנון שפירא ז”ל

בן נעימה ויוסף
נולד בנס ציונה
ב- י”ט באדר תשי”ב, 16.3.1952
התגייס בפברואר 1971
שרת בחיל השריון
יחידה: חטיבה 14, גדוד 52
תפקיד: מפקד טנק
נפצע בקרב
ב- 6.10.1973
במלחמת יום הכיפורים
מקום פציעה: 500 מ’ מזרחית לצומת המזח
באזור סיני ותעלת סואץ
תאריך פטירה: כ”ב בתשרי תשל”ד, 18.10.1973
מקום קבורה: נס ציונה
הותיר: הורים ואחות

אמנון, בן נעימה ויוסף, נולד ביום י”ט באדר תשי”ב (16.3.1952) בנס-ציונה. הוא גדל בעיר הולדתו ולמד בבית-הספר היסודי “ממלכתי א”‘. אחרי כן המשיך את לימודיו בפנימייה הצבאית בחיפה ולאחר שנתיים שב לנס-ציונה וסיים את לימודיו בבית-הספר התיכון המקומי. הוא היה נער מקורי ולמרות שלא הייתה לו נטייה לצבאיות, ביקש ללכת לפנימיה הצבאית ואף הצליח להתרגל עד מהרה לאופי הנוקשה של האימונים ולדרישות החמורות של בית-הספר הריאלי. הוא נקלט יפה ורכש לו חברים רבים. אמנון לא נהג להקדיש זמן רב להכנת שיעורים, אך ידע היטב את החומר והיה תלמיד פעיל בכיתה. מטבעו היה נער אופטימי ומלא חדוות חיים, בעל חוש הומור, ראש וראשון לכל מעשה או תעלול. הוא היה חברותי, חיפש תמיד את הטוב והחיובי בבני-אדם ואת היפה בחיים והיה אהוב על חבריו, שבקשו את קרבתו תמיד. אמנון היה חובב מוסיקה מושבע, בעל שמיעה מוסיקלית מושלמת ואהב כל מוסיקה טובה, החל מבטהובן ובך וכלה בחיפושיות, מתי כספי ושלמה גרוניך. כמו כן היה חובב ספורט ואהב במיוחר את ענפי הכדורגל וטניס השולחן, היה פעיל באגודת “מכבי” נס-ציונה וברבות הימים הדריך במועדון האגודה.

אמנון גויס לצה”ל בתחילת פברואר 1971 וביקש להתנדב לחיל האוויר. לאחר שנפסל במבדקי הטיס בשל ליקוי בראייה, הוצע לו לשרת כטכנאי אלקטרוניקה בחיל-האוויר, אך כעבור שבועיים החליט שהוא מבכר לשרת ביחידה קרבית וביקש לעבור לשריון. לאחר הטירונות ולאחר שהשלים קורס למקצועות הטנק, היה לתותחן מצטיין, ובתחרות ארצית של גייסות השריון זכה הטנק שלו במקום הראשון. אחרי כן סיים קורס מפקדי טנקים. הוא אהב את הטנק ושלט היטב בכל מערכותיו. כמפקד לא דרש מחניכיו את שהיה שנוא עליו, לא הקפיד על גינוני משמעת, אך דרש שימלאו את הוראות הצבא ושיטפלו היטב בטנק. יחסו לחייליו היה אנושי וישיר ותמיד ניסה להשיג את מטרותיו בדרכי נועם ובהומור. הוא היה הרוח החיה בפלוגה, והצטיין בכושר תיאור וסיפור, ולילות רבים היו חברים יושבים סביבו ומאזינים לו. מפקדיו ופקודיו אהבוהו מאוד. הוא הקפיד לא להדאיג את הוריו וכתב הביתה לעתים קרובות. את חופשותיו חילק בין המשפחה שאהב לבין חברתו מנוער, אפרת.

כשפרצה מלחמת יום הכיפורים היה אמנון במעוז “צידר”, בגזרה הדרומית של תעלת סואץ ונמנה עם הראשונים שיצאו לקראת האויב. הוא לחם בעוז רוח ובחירוף נפש והשמיד כלי שריון וכוחות קומנדו של האויב, שהצליחו לחדור לשטח, עד אשר נפגע ונפצע אנושות. הוא ביקש מחייליו לא להתחשב בו ולהמשיך להילחם אך פקודיו פינוהו תחת אש לתאג”ד ומשם הועבר במסוק לבית-החולים בתל-השומר. ביום כ”ג בתשרי תשל”ד (18.10.1973) מת מפצעיו והובא למנוחת-עולמים בחלקה הצבאית של בית- העלמין בנס-ציונה. השאיר אחריו הורים ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל- ראשון.

במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: “בנכם, סמל אמנון ז”ל, שירת ביחידתי כמפקד טנק והיה עד יומו האחרון נערץ על חייליו, אנשי צוותו ואנשי הפלוגה כולה. אוהב חיים, עליז ואמיץ לב”. גדוד השריון שבשורותיו לחם, הוציא לאור ספר לזכר חיילי הגדוד שנפלו בקרב ואמנון בתוכם.