סמל יורם שץ ז”ל

בן בלה ומשה
נולד בשריד
ב- ו’ בשבט תשי”ג, 22.1.1953
התגורר בשריד
התגייס ב- 1.11.1971
שרת בחיל השריון
יחידה: חטיבה 14, גדוד 184
תפקיד: תותחן טנק
נפצע בקרב
ב- 6.10.1973
במלחמת יום הכיפורים
מקום פציעה: ממערב ל”טלויזיה”
באזור סיני ותעלת סואץ
תאריך פטירה: כ”ח בתשרי תשל”ד, 24.10.1973
מקום קבורה: קיבוץ שריד
הותיר: הורים ושני אחים

יורם, בן בלה ומשה, נולד ביום ו’ בשבט תשי”ג (22.1.1953) בקיבוץ שריד. הוא למד במוסד החינוכי “עמקים” במזרע, בפוליטכניקום בחיפה, במגמה לרדיו ולטלוויזיה, ובמכון הישראלי להשכלה בכתב, בקורס לחשמל ולאלקטרוניקה.
עוד מימי ילדותו נמשך לבו למכשירי חשמל, ושעות רבות שקד על פירוקם והרכבתם של מכשירים ומנגנונים שונים. לקראת כל אירוע חברתי טרח להפתיע את חבריו במשק בהרכבת אביזרים ופעלולים, המונעים בכוח החשמל. כשהיה בן חמש-עשרה המציא התקן להחלפת אורות אוטומטית במכוניות, בשעת נסיעה בלילה. הוא שלח מפרט מלא ותרשימים לבתי חרושת להרכבת מכוניות וזכה לתשבחות על המצאתו זו ואף נתבקש לבוא ולהסבירה. הייתה לו יכולת טכנית ותבונת כפיים, והוא היה מסתגר שעות ארוכות במעבדת הרדיו והטלוויזיה של אביו, בונה מכשירים אלקטרוניים ומחפש דרכים לשכלולם, ותמיד טרח למצוא פתרונות מבריקים ויוצאי דופן בספרות המקצועית.
נוסף על זאת היו לו עוד תחביבים רבים: היו לו אוספים של בולים, של מעטפות ושל מטבעות, שכולם היו סדורים למופת וארוזים בקפידה; הוא אהב להאזין למוסיקה ולפתור תשבצים. תמיד חיפש לעצמו התעסקות כל שהיא, ובלבד שלא להוציא את זמנו לבטלה. מסוגר היה ומכונס בעצמו והרבה להתבודד, אך תמיד נענה ברצון לכל מי שביקש להסתייע בו בתחומים שאהב ועסק בהם בכל שעה של פנאי.

יורם גויס לצה”ל בתחילת נובמבר 1971 והוצב לחיל-השריון. לאחר הטירונות השתלם בקורס למקצועות טנק “פאטון”. את רוב ימי שירותו הסדיר עשה באזור תעלת סואץ. הוא היה חיל ממושמע ואחראי, מעמיק מאוד, וביקש לדעת ולהבין כל פרט טכני במבנה הטנק ובדרכי תפעולו. על חלקו בפעילות המבצעית של יחידתו הוענק לו “אות השירות המבצעי”.

כשפרצה מלחמת יום הכיפורים הוחשה יחידתו לקדם את פני התופת המצרים בחזית התעלה. ביום 6.10.1973 אחר-הצהריים נפצע יורם קשה בבטנו מטיל שנורה אל הטנק שלו, בקרב מול איסמעיליה. מאמצי הרופאים להצילו עלו בתוהו, ולאחר שמונה-עשר יום, ביום כ”ח בתשרי תשל”ד (24.10.1973) מת מפצעיו.
למחרת היום הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקיבוץ שריד. השאיר אחריו הורים ושני אחים. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל.

במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: “יורם היה בחור משכיל, עירני ופיקח ואהוב על חבריו. הוא לחם במסירות ובאומץ לב, תוך הקרבה עצמית”. קיבוצו הוציא לאור חוברת בשם “רעינו הטובים אשר שכלנו”, ובה דברים על דמותו, מכתבים ותצלומים.