סמל דוד דוד-זדה ז”ל

בן מוניר ומשה
נולד בירושלים
ב- ל’ באב תשי”ג, 11.8.1953
התגייס ב- 9.11.71
שרת בחיל השריון
יחידה: חטיבה 14, גדוד 184
תפקיד: תותחן טנק
נפל בקרב
ב- י”ב בתשרי תשל”ד, 8.10.1973
במלחמת יום הכיפורים
מקום נפילה: מצפון ל”חווה הסינית”
באזור סיני ותעלת סואץ
מקום קבורה: באר שבע
הותיר: הורים, אח ושלוש אחיות

דוד, בן מוניר ומשה, נולד ביום ל’ באב תשי”ג (11.8.1953) בירושלים. הוא למד בבית-הספר היסודי “חזון-עובדיה” בבאר-שבע ואחרי-כן סיים את לימודיו בבית-הספר התיכון-המקצועי המקיף ג’ בבאר שבע. דוד היה תלמיד טוב, חרוץ ושקדן. מחנכיו מציינים כי היה בעל אופי נעים ונוח. הוא הצטיין באהבת החיים ובאהבת האדם וידע לקבל כל דבר בחיים בחיוך ובסלחנות. הוריו מספרים כי אין הם יכולים לזכור אותו כועס על מישהו. הוא היה חובב ספורט ועשה לו מנהג שלא להחמיץ את משחקי הכדורגל שהתקיימו בשבתות בבאר-שבע, וברבות הימים אף הצטרף לקבוצת הכדורגל של בית ספרו. כמו כן אהב להאזין למוסיקה וניגן בגיטרה.

דוד גויס לצה”ל בראשית נובמבר 1971 והוצב לחיל השריון. לאחר סיום הטירונות השתלם בקורס טען-קשר ובקורסים שונים למקצועות הטנק. במהלך שירותו בצה”ל הקפיד לשמור על קשר עם משפחתו, היה כותב, מטלפן ומתעניין בכל המתרחש בבית. תמיד היה מבקש מהוריו שלא ידאגו לו ומעולם לא התלונן בפניהם על קשיים.

במלחמת יום הכיפורים לחם עם אנשי יחידתו בקרבות הבלימה נגד המצרים בחזית הדרום. ביום י”ב בתשרי תשל”ד (8.10.1973), על כביש התעלה באזור איסמעיליה, נפגע דוד ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בבאר- שבע. השאיר אחריו הורים, אח ושלש אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל.

במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: “דוד היה חייל טוב, אחראי ומסור. הוא היה אהוד על כל מי שהכירו. הוא ביצע את המוטל עליו בדבקות ושמר על מוראל גבוה. במלחמת יום-הכיפורים לחם באומץ לב ובחירוף נפש”.