סמל מיכאל שרביט ז”ל

בן אסתר ויוסף
נולד במרוקו
ב- י”ב בשבט תש”י, 1.2.1950
התגורר באשקלון
התגייס בנובמבר  1969
שרת בחיל השריון
יחידה: חטיבה 14, גדוד סיור 87
תפקיד: נהג טנק
נפל בקרב
ב- כ’ בתשרי תשל”ד, 16.10.1973
במלחמת יום הכיפורים
מקום נפילה: “החווה הסינית”- צומת “טרטור”- “לכסיקון”
באזור סיני ותעלת סואץ
מקום קבורה: ירושלים- הר הזיתים
הותיר: הורים, אחים ואחיות

מיכאל, בן אסתר ויוסף, נולד ביום י”ב בשבט תש”י (1.2.1950) בקזבלנקה שבמרוקו. כשהיה בן שלוש שנים עלה עם משפחתו לארץ. בתחילה התגוררה המשפחה בירושלים, אחר-כך עברה לבית שאן ולבסוף השתקעה באשקלון, שם היה אביו רבה הראשי של העיר וחבר המועצה הרבנית הראשית בישראל. את לימודיו היסודיים החל בבית-הספר הדתי “תחכמוני” בבית שאן, וסיימם בבית-הספר הדתי “אסף” באשקלון. כתב עליו הרב שלמה ועקנין מבית שאן: “תלמידי היקר והחשוב… איככה אשמע נפילתו חלל בקרב… הנהו עומד לנגד עיני, משנן בעל-פה משניות שלמות וקורא בזריזות נפלאה מזמורי תהילים…”
כתב עליו מנהל בית הספר באשקלון: “אין ניחומים על בן כה מוצלח כמיכאל, בעל הכישרונות הרבים”. משסיים לימודיו בבית-הספר היסודי, למד בישיבה התיכונית בשפיר ואת שנת לימודיו האחרונה עשה בבית-הספר התיכון-דתי באשקלון. מיכאל היה נער נחמד, עליז וטוב לב. תמיד מוכן היה לעזור לזולת, וכל מי שהכירו מקרוב, נקשר אליו בעבותות אהבה.
היו לו חברים רבים, שהיה נאמן להם ללא גבול. הוא שמר על המצוות בקפדנות, היה פטריוט נלהב וכל רצונו היה לשרת את המדינה בדרך הטובה ביותר. סיפר עליו חברו יוסף: “בחור יקר היה מיכאל, אמביציוזי וסבלני. בחור שדרש מעצמו ואף השיג. היה בו שילוב של כוח גופני ושל כוח רצון, ער ותוסס ומלא אמונה”. הוסיף חברו יהודה: “בכל מקום בו נשמע צחוק, היה ברור שמיכאל שם, מיכאל עם האוצר הבלתי נדלה של בדיחות מקוריות. כולנו רצינו להיות קרובים אליו, להאזין לו, ליהנות מחברתו. עת הייתה העצבות מושלת בנו, חכינו למיכאל שיבוא ויגאלנו מהעצבות”.

מיכאל גויס לצה”ל במחצית נובמבר 1969 והוצב לחיל השריון. אם כי יכול היה להישלח לתפקיד משרדי בגלל בריאותו הלקויה, התעקש ללכת ליחידה קרבית, ודווקא בתקופת מלחמת ההתשה, שהשתתף בה עם יחידתו. בראשית ספטמבר 1972 סיים מיכאל את שירות החובה והחל ללמוד במכינה, באוניברסיטה העברית בירושלים, כדי להשלים את המקצועות שחסרו לו לתעודת הבגרות.
סיפר חברו מיכה: “היה זה היום הראשון במכינה של האוניברסיטה בירושלים. עמדנו, שלושה בחורים צעירים שזה עתה השתחררו מהצבא, והלבטים והשאלות לא נתנו מנוח. כיצד ניקלט? כיצד נסתדר? ואז הופיע כמלאך ואמר: ‘חברים! אין מה לדאוג. יהיה טוב’. ובמספר מלים ובדיחות הסיר את הרוח העכורה מקרבנו. אהבנו אותו. כשהיה נעדר מחברתנו, חסר לנו. קשה היה להבין כיצד ניתן לשלב לימודים ללא ההומור שלו. כאשר פרצה מריבה שטותית בינינו, היה מיכאל פותר אותה. היו לנו חלומות משותפים רבים”.

במלחמת יום הכיפורים לחם בצוות טנק בחזית הדרום, במסגרת סיירת באוגדת שרון. עם יחידתו עבר את קרבות הבלימה הקשים’ וביום כ’ בתשרי תשל”ד (16.10.1973), בקרב הפריצה להקמת ראש הגשר לגדה המערבית, נפגע ונפל. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בהר-הזיתים. השאיר אחריו הורים. אחים ואחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל.

במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: “מעשיו וכושר התמדתו של מיכאל, שימשו לנו, חבריו, מקור לכוח. הוא היה אהוב ומקובל על חבריו ועל מפקדיו”.
המשפחה תרמה לזכרו ספר תורה לבית-כנסת באשקלון; כמו כן נכתבה רשימה לזכרו בחוברת לזכר הנופלים אשר הוציא לאור בית הספר התיכון-דתי “רוגוזין” באשקלון. ברשימה סיפור חייו, קטעים ממכתביו ודברי חברים עליו.