רס”ן אליהו (אלי) ששון ז”ל

בן שולמית ונח
נולד באלרואי
ב- ט”ו בשבט תש”ז, 7.1.1947
התגייס בנובמבר 1965
שרת בחיל השריון
יחידה: חטיבה 401, גדוד 79
נפל בקרב
תפקיד: מפקד פלוגת טנקים
ב- כ”ב בתשרי תשל”ד, 18.10.1973
במלחמת יום הכיפורים
מקום נפילה: מצפון לציר “שיק”
באזור סיני ותעלת סואץ
מקום קבורה: אלרואי
הותיר: אשה, הורים, אח ואחות

בעל עיטור העוז

אליהו (אלי), בן שולמית ונח, נולד ביום ט”ו בטבת תש”ז (7.1.1947), במושב אלרואי, דור שמיני בארץ.
משפחת ששון העניפה נמנית בין מייסדי המושב. בילדותו גדל אלי בחיק הטבע. המושב היה עדיין נקודה נדחת על שפת הקישון, ששפע מים חיים. במרכז חייהם של הילדים עמדו עונות השנה, העבודה החקלאית ובעלי החיים המאכלסים את גדות  הנחל.
אביו של אלי הכיר היטב את בעלי החיים ואת האגדות הרווחות אודותיהם, בקרב ערביי האזור. נהג לספר אותן לאליהו לאחיו ולאחותו, בעיקר הוזהרו לבל ישהו בלילה מחוץ לבית, כי הצבוע, “הדבה” בערבית, מפתה כביכול בחושך ילדים אל מאורתו וטורף אותם.
לאחר שהמשפחה עברה למגדל העמק לא זנח אלי ערגתו לטבע. החל את לימודיו בבית הספר היסודי במושב.
מספר מרדכי ארבל – חברו: “הילדים והמורים בבית ספר ‘שלום עליכם’ היו ברובם עולים חדשים, יוצאי ארצות שונות. בתוך קבוצה מגוונת זו היה אלי הצבר היחיד והילד הראשון מפיו שמעתי עברית תקינה. התיידדנו באותם ימי ילדות רחוקים. התפעלתי והושפעתי מזיקתו לטבע. נהג לפורר סלעים כדי למצוא מאובנים או לצוד נחשים חיים. טפלנו במסירות בחווה הצנועה של בית הספר ויחד קבלנו החלטה להמשיך בלימודים בבית הספר החקלאי של נהלל. לאותן ארבע שנות לימוד מופלאות הייתה השפעה מכרעת על אישיותם של החניכים”.
אחרי כן למד בבית הספר התיכון החקלאי בנהלל. בבית הספר בנהלל ניתנה הזדמנות לפתח את הערכים ותכונות האופי החיוביים ביותר ואלי ספג אותם במלואם: לא להתעלם מפני מאבק ואחריות, לקבל משימה ולבצע אותה באומץ עד תומה, להיות במרכז העשייה, לדעת לחיות בחברה ולהתחשב בזולת ועוד ועוד. השתלב בקלות רבה בבית הספר, היה מעורה בכל ענייני משק החי והתפתח בהדרגה לצעיר גבוה וחסון.

עם סיום הלימודים גויס לצנחנים בנובמבר 1965, הקרין חוסן נפשי וגופני נדיר.
אליהו, שהיה ידוע בין מקורביו בכינוי אלי, הצטיין באהבתו העזה לארץ ולנופיה. הרבה לסייר ולטייל בארץ, עסק בדיג ובציד ונהג לשוטט שעות ארוכות ולחפש אתרים מיוחדים ומראות נוף. בגלל מידה של הרפתקנות ורצון לחיות בדרך שונה מהמקובל החליט לקשור את עתידו בשירות בצבא הגנה לישראל.
אליהו החל את שירותו בצה”ל בתחילת נובמבר 1965 והתנדב לחיל הצנחנים. לאחר שהשתתף בקורס צניחה הוענקו לו “כנפי צנחן”. אחרי-כן סיים בהצלחה קורס מפקדי כיתות והשתלם בקורס למש”קי הנדסה.
לאחר תקופה של שירות, שעשה בו חיל רב, נשלח בשנת 1968 לקורס קציני חיל רגלים, בבית-הספר לקצינים של צה”ל, עמד בו בהצלחה והוענקה לו דרגת סגן-משנה. אליהו התקדם מהר בצבא, בשנת 1969 הועלה לדרגת סגן ובשנת 1971 סיים בהצלחה קורס מפקדי פלוגות בחיל הרגלים. לאחר סיום הקורס הועלה לדרגת סרן. כאשר החליט להשאר בצבא הקבע,עבר לחיל השריון.
בשנת 1968 נשא לאישה את חברתו שרה והקים יחד עמה את ביתו בירושלים. אלי מילא מספר תפקידים ביחידות של חיל הרגלים ושל חיל הצנחנים. היה מפקד פלוגה וקצין מבצעים בחטיבת חיל רגלים, והשתתף בפעולות מבצעיות רבות של יחידות הצנחנים. למרות האחריות של מפקד פלוגה, שמר אלי על קשר חם עם משפחתו.
מספרת שושנה אחותו: “כאשר נולדה בתי הבכורה ידע כי מצבנו הכספי דחוק. אלי הגיע אלינו בעיצומו של חורף עמוס במתנות לתינוקת. בחוץ השתוללה סופה וירד מבול”. ומוסיפה שרה אלמנתו: ” אלי היה כה חזק וחסון עד כי האמנו שהוא עוטה שריון סמוי וכי דבר לא יכריע אותו. לכן היה הכאב, כאשר נפל, צורב עוד יותר”.
בשנת 1972 עבר הסבה מקצועית והוצב לחיל השריון. עבר את כל מסלול האימונים של חייל בחיל השריון והשתלם בקורס להכשרת צוות טנק. לאחר שסיים את תקופת ההכשרה בשנת 1973 נתמנה מפקד פלוגת טנקים בסיני. אלי הוערך על ידי מפקדיו כקצין מוכשר, בעל כושר מנהיגות ויכולת פיקוד.
אלי השתלב בעבודת הצוות בכל יחידה והיה אהוד על פקודיו ועל חבריו המפקדים.

במלחמת יום הכיפורים השתתפה יחידתו בקרבות הבלימה וההבקעה נגד המצרים בסיני. פיקד על יחידתו בקרב הקשה על “החווה הסינית”. בראש כוח קטן חדר אל תוך מערך מצרי צפוף וגדוש טנקים ותותחים נגד טנקים, שביניהם נערכו קבוצות גדולות של חיל רגלים. הכוח של אלי ניהל קרב עיקש נגד כוחות שריון מצריים גדולים. בקרבות אלו גילה אלי תעוזה ואומץ לב, לרבות יכולת
מקצועית מעולה וכושר מנהיגות. בהסתערות על כוחות שריון של האויב, שנערכו מצפון ל”חווה הסינית” וניסו לחסום בפני כוחותינו את האפשרות לצלוח את תעלת סואץ, נפגע אלי ונהרג.
הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין במושב אלרואי. השאיר אחריו אשה, הורים, אח ואחות.

לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-סרן והוענק לו “עיטור העוז” על גילוי גבורה במילוי תפקיד קרבי תוך חרוף נפש. בכתב העיטור נאמר: “בכל משך הלחימה ניהל רס”נ ששון אליהו ז”ל קרבות עם האויב ושימש דוגמה אישית ומופת לכל הסובבים אותו, במילוי המשימות הרבות שנטל על עצמו, ב-18 באוקטובר 1973 הוביל את פלוגתו בהסתערות על “החווה הסינית”, כשהוא נע עם הטנק שלו בראש הכוח המסתער, בשטח המכוסה אש טנקים וארטילריה. בקור רוחו ובדבקותו במשימה סחף אחריו את כל אנשי הפלוגה. בקרב זה נפגע ונפל, כשהוא מגלה אומץ לב ודבקות במשימה.”