סרן שלמה (שומיק) רוגוז’ינסקי ז”ל

בן חולדה ואליעזר
נולד בתל אביב
ב- ט”ו בכסלו תש”ז, 8.12.1946
התגורר בגאליה
התגייס ב- 1964
שרת בחיל השריון
יחידה: חטיבה 600, גדוד 407
תפקיד: סגן מפקד פלוגת טנקים
נפל בקרב
ב- כ’ בתשרי תשל”ד, 16.10.1973
במלחמת יום הכיפורים
מקום נפילה: “החווה הסינית” – ציר “טרטור”
באזור סיני ותעלת סואץ
מקום קבורה: פתח תקוה- סגולה
הותיר: אישה, בן ובת, הורים ואחות

שלמה (שומיק) בן חולדה ואליעזר, נולד בתל-אביב ביום ט”ו בכסלו תש”ז (8.12.1946). הוא למד בבית-הספר היסודי על-שם משה הס ובבית -הספר התיכון “עמל” בפתח-תקוה, במגמה למכונאות. בכפר ילדותו מעש, ניטעה בו אהבה עזה לעבודות השדה ובמיוחד לעבודות בכלי החקלאות הכבדים, כגון, הטרקטור. בשעות הפנאי עסק בהטסת טיסנים. שלמה היה כן ורגיש מאוד למעשי עוול. איש-אמת היה ועומד בדיבורו, נאה דורש ונאה מקיים, גלוי-לב, ישר ובעל מצפון. מעולם לא היסס לומר דברי ביקורת, אפילו היו קשים. היה אדם נבון ומהיר תפיסה, וניחן במחשבה שקולה ומעמיקה. נמרץ מאוד, שופע חיוניות, בעל ביטחון עצמי, אהב את הפשטות והיה שמח בחלקו.

שלמה התגייס לצה”ל בשנת 1964. והתנדב לחיל-השריון. לאחר הטירונות השתלם במקצעות הטנק “פאטון”, בקורס מפקדי טנקים ובקורס קציני שריון. היה קצין טוב ואהוד על כל פקודיו. מפקדיו כתבו עליו בחוות דעתם: “הוא קיבל עליו כל תפקיד ברצון וביצע היטב את כל המשימות שהוטלו עליו. הוא היה אמיץ-לב, בעל יוזמה ומשתדל הרבה, מוכשר מאוד, מסור, יעיל, מארגן טוב, שניתן לסמוך עליו בכל עניין”. על חלקו במלחמה בשנת 1967 הוענק לו “אות מלחמת ששת הימים”. תקופה מסויימת נמנה עם המשרתים בצבא הקבע.
בשנת 1968 נשא את חברתו רינה לאישה. הוא היה בעל אוהב ובן נאמן ומסור להוריו ורחש להם כבוד רב.

כשפרצה מלחמת יום הכיפורים גוייס שלמה ונשלח עם יחידתו לסיני. במהלך הקרב על פריצת ראש הגשר אל עבר הגדה המערבית, ביום כ’ בתשרי תשל”ד (16.10.1973), נפגע הטנק שלו באש האויב. שלמה נחלץ המטנק הבוער, וכשירד ממנו נפגע ונהרג במקום. הוא הובא מנוחת-עולמים בבית העלמין בפתח-תקוה. השאיר אחריו אישה, בן ובת, הורים ואחות. לאחר נפלו הועלה לדרגת סרן. בן 27 בנפלו.

במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: “שלמה הצטיין במילוי תפקידו כסגן מפקד פלוגת טנקים, למן הקמת היחידה ועד נופלו. הוא בלט בכושרו המקצועי, באחריות ובמסירות רבה לתפקידו ולצוות הטנק כולו”. ; כתב עליו חותנו: “אני זוכר היטב כשישבנו ודיברנו על שלום ומלחמה, על אלה השבים ועל הנופלים ואתה אמרת: ‘לכל כדור יש כתובת ואין מקום לדאגה’. וכשבאת לומר לי שלום לפני צאתך למערכה, לחצתי את ידך וביקשתי שתשמור על עצמך, בחיוך רחב הזכרת לי, ‘לכל כדור יש כתובת’ ומהרת לדרכך, כעבור ימים מספר, עלשפת התעלה הגיע הכדור לכתובת יקרה”.