סמ”ר כרמל ארוילי ז”ל

בן רימה וסלים
נולד ברמלה
ב- י”ב בטבת תשי”ג, 30.12.1952
התגייס בפברואר 1971
שרת בחיל השריון, חיל החימוש
יחידה: אוגדה 252
תפקיד: טכנאי צריח
נפל בקרב
ב- ט”ו בתשרי תשל”ד, 11.10.1973
במלחמת יום הכיפורים
מקום נפילה: ציר “מבדיל”
באזור סיני ותעלת סואץ
מקום קבורה: רמלה
הותיר: הורים, חמישה אחים וארבע אחיות

כרמל, בן רימה וסלים, נולד ביום י”ב בטבת תשי”ג (30.12.1952) ברמלה. הוא למד בבית-הספר הממלכתי ג’ והמשיך את לימודיו בבית-הספר “בילו” ברמלה. אחרי-כן סיים את לימודיו בבית-הספר התיכון-המקצועי “עמל” ברמלה. כרמל היה תלמיד ממושמע ואחראי, מוכשר ונבון. מוריו העידו עליו כי השפיע לטובה על האווירה בכיתה וכי מילא כהלכה כל תפקיד שהוטל עליו. בתקופת לימודיו צוין לשבח על-ידי הנהלת בית- הספר והוענקו לו ספרים לאות הערכה.
הוא היה פעיל בשורות הגדנ”ע בשעות שלאחר הלימודים, כן היה חובב ספורט והצטיין בהרמת משקולות, ריצה ושחייה. כרמל היה אדם נוח לבריות, מתחשב בזולת וחברותי. הוא היה מאופק, צנוע ומופנם במקצת, אך עם זאת ער מאוד למתרחש סביבו ולבעיות החברה. הוא התנדב למשימות שונות, כגון, התרמות למוסדות ולמפעלים ציבוריים שונים. בחופשותיו מבית-הספר נהג לעבוד במקומות שונים כדי להקל מעט את עול הפרנסה של ההורים ולהוסיף לרווחת המשפחה ברוכת-הילדים.
כרמל אהב ספרות ושירה וכתב בעצמו שירים, פזמונים וסיפורים. הוא היה חובב מוסיקה והיה חבר בלהקת-מנגנים, שנהגה להופיע מדי שבוע במועדון-נוער בעירו רמלה. הוא היה הרוח החיה בלהקה, כתב את מרבית פזמוניה ולפני שגויס לצבא הקדיש לה את מרבית זמנו הפנוי.

כרמל גויס לצה”ל בראשית פברואר 1971 והוצב לחיל-החימוש. לאחר הטירונות ולאחר שהשתלם בקורס חמשי-צריח, התמנה לחמש בטנק “פאטון”. למרות שהגיע זמנו להשתחרר, החליט להתנדב לשירות קבע למשך מחצית השנה. בתקופת שירותו בצבא השתדל שלא להדאיג את הוריו ובחופשותיו נהג לבלות בבית הוריו ובבית אחיו ואחיותיו הנשואים.

כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים, היה כרמל עם יחידתו בסיני. הוא השתתף בקרבות-הבלימה הקשים ואור ליום ט”ו בתשרי תשל”ד (11.10.1973), נפגע ונהרג בחילופי-אש עם חיילי קומנדו מצרים בחניון-לילה סמוך לתעלת-סואץ. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין ברמלה. השאיר אחריו אב, אם, חמישה אחים וארבע אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון.

במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: “בנכם היה אהוב ונערץ על חבריו-לנשק, בגלל יושרו ותבונתו כחייל וכאדם. הוא ביצע את עבודתו במסירות שאין לה גבול. היה מוכן תמיד לסייע ולעזור לכל חבר ביחידה”.