סרן אליהו רן (ויצמן) ז”ל

בן חסיבה ושלום
נולד במרוקו
ב- י”א בטבת תש”י, 1.1.1950
תאריך עליה: 1955
התגייס באוגוסט 1968
שרת בחיל השריון
יחידה: חטיבה 14, גדוד 9
תפקיד: מפקד מחלקת טנקים
נפל בקרב
ב- ט”ו בתשרי תשל”ד, 11.10.1973
במלחמת יום הכיפורים
מקום נפילה: תעוז “הברגה”
באזור סיני ותעלת סואץ
מקום קבורה: ירושלים – הר הזיתים
הותיר: הורים, שלושה אחים ואחות

בעל צל”ש מפקד החטיבה

אליהו. בן חסיבה ושלום, נולד ביום י”א בטבת תש”י (1.1.1950) בקזבלנקה שבמרוקו. ועלה עם הוריו לישראל בשנת 1955. הוא סיים את לימודיו היסודיים בבית-הספר “אסף ממ”ד” באשקלון, והשלים את לימודיו התיכוניים בישיבה התיכונית “שפיר”, במרכז שפירא. אלי, כפי שכינוהו בחיבה בני משפחתו וידידיו. התעניין באנשים כבר מילדותו, והיה רגיש לגורלם, לסבלותיהם ולשמחותיהם. מטבעו היה טוב לב והדבר ניכר בהתנהגותו וביחסו לבריות. תמיד נחלץ לעזור בכל מקום שנדרש, וסייע להוריו בבית, ולחבריו בבית-הספר. ואפילו לאדם זר שפגש ברחוב.
בקרית מלאכי יסד מפעל חינוכי יוצא מן הכלל; הוא הקים סניף לתנועת “בני-עקיבא”, שריכז בו נערים ונערות עזובים ומופקרים. שעמדו על סף הידרדרות מוסרית, וארגן אותם לעשייה קבוצתית יוצרת וחיובית. הוא לקח אותם לטיולים בארץ, למקומות תיור ולאתרים בעלי עניין. ליווה אותם בשלבי התבגרותם וחיפש פיתרונות לבעיותיהם. בקן שהקים אתם בילה עמם בכל שבת ובכל שעה שהיה פנוי מלימודים בישיבה. את כל האביזרים והכלים שהיו דרושים לצורך הפעולות בקן. בנה בעצמו, או הדריך את בני הנוער כיצד לבנותם. בעקשנות ובהתמדה הצליח להתגבר על כל המכשולים הטכניים וזכה להערכת חבריו ולהערצתם של הנערים והנערות שלקח תחת חסותו. מעולם לא התייאש ולא איבד תקוותו. גם נוכח קשיים גדולים. ביקש את השלמות. וחתר במאבק בלתי פוסק למלא את המשימה שנטל על עצמו. בעזרת ידידיו בנה את בניין הקן של התנועה ואת רוב העבודה והאחריות נטל על עצמו.

אליהו גויס לצה”ל במחצית אוגוסט 1968. לאחר הטירונות השתלם בסדרה ארוכה של קורסים. לרבות קורס צלפים. קורס נהגי זחל”מים, קורס מ” כים חרמ”ש וקורס מש”קי סיור. משעשה חיל בתפקידו שלחוהו מפקדיו לקורס קציני חי”ר. אחרי כן השתלם גם בקורס קציני סיור. במהלך שירותו בצבא עבר הסבה לשריון והוצב כמפקד מחלקת טנקים באחת מיחידות חיל השריון. חבריו בצבא היו לו כאחים. ואהבוהו בלב ונפש. אחד מחבריו סיפר עליו שהיה בעל רצון אדיר. וכי חרף כאבים חזקים בגבו. סירב להטיל על אחרים את חלקו בעבודת הצוות. למרות שחזרו וביקשו ממנו לחדול מסחיבה וממאמץ. הוא דבק במטרותיו בעקשנות. למרות הקשיים הפיזיים והנפשיים. שבגללם יכול היה לזכות בהקלות רבות. חבריו העלו על נס את הסדר והשקידה שנהג בעבודתו. את הקפדתו על כל פרט ואת המקצועיות והביטחון העצמי שלו. תמיד היה נקי ומצוחצח. תמיד הכין הכל מבעוד מועד. בחופשותיו מהצבא היה נוהג לנסוע לטייל בארץ. ולעתים אף ביקר במקומות שונים בגזרה הצפונית של האזור. עליו חלשה יחידתו. הרבה מזמנו החופשי הקדיש לעניינים שהיו קשורים בתפקידו הצבאי. שכן התפקיד והביצוע המושלם עמדו בראש דאגותיו.

כשפרצה מלחמת יום הכיפורים נשלח אלי עם יחידתו לחזית סיני. הוא לחם באזור ביצות בלוזה. וחרף התנגדות מפקדיו יצא כשהוא פצוע לחילוץ טייס שלנו. שנראה צונח בין קווי האויב. הוא השתתף בקרבות רבים. נפצע פעמים אחדות אך הוסיף להילחם.
ביום ט”ו בתשרי תשל”ד (11.10.1973). נפל בקרב באזור “הברגה”. בגיזרה המרכזית של תעלת סואץ. הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בהר-הזיתים. בירושלים. השאיר אחריו הורים. שלושה אחים ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סרן. והוענק לו ציון לשבח על לחימתו ועל עמידתו במערכה.

וזה נוסח תעודת הציון לשבח: “במלחמת יום הכיפורים שימש סרן אלי רן ז”ל כסמ”פ טנקים. ביום 6 באוקטובר 1973 נע בטנק שלו באזור שמצפון לקנטרה עד שהטנק נפגע והוא נפצע. סרן אלי רן ז”ל הצליח להיחלץ מהטנק שנפגע. ונע רגלית בשטח עד שהגיע אל כוחותינו. למרות פציעתו עלה על טנק אחר והמשיך בלחימה. לאחר יומיים נפגע ונפל. במעשיו אלה גילה סרן אלי רן ז”ל דבקות במשימה”. משפחתו תרמה ספר תורה להנצחת שמו של אלי ז”ל.