רב”ט חיים דנה ז”ל

בן מזל ומשה
נולד בחיפה
ב- כ”ד באדר ב’ תשי”ד, 29.3.1954
התגייס ב- 6.8.1972
שרת בחיל השריון
יחידה: חטיבה 401, גדוד 79
תפקיד: טען-קשר טנק
נפל בקרב
ב- י’ בתשרי תשל”ד, 6.10.1973
במלחמת יום הכיפורים
מקום נפילה: אזור מעוז “חזיון”
באזור סיני ותעלת סואץ
מקום קבורה: חיפה
הותיר: אב, אם, אח ואחות

חיים, בן מזל ומשה, נולד ביום כ”ד באדר ב’ תשי”ד (29.3.1954), בחיפה והתגורר עם משפחתו בקרית- אליעזר שבפרברי חיפה. את שנות לימודיו הראשונות עשה בבית-הספר היסודי “יבנאלי” בקרית אליעזר, אך לאחר שהתגלו כשרונותיו הרבים, החליטו ההורים, בהמלצת מוריו, להעבירו לבית הספר “הריאלי” בחיפה. בבית הספר ה”ריאלי” סיים בהצטיינות את י”ב שנות הלימודים היסודיים והתיכוניים, ואף זכה בפרס מיוחד על הצטיינותו בלימודי ההיסטוריה.
חיים היה נער שקט, מכונס בתוך עצמו ולא הרבה להתערב בחברת הילדים בני גילו. על משחקי הכדורגל העדיף את הישיבה בבית, את הקריאה בספרים, את ההאזנה למוסיקה שאהב ושאר עיסוקים תרבותיים כגון אלו. אם קרה שחיים היה נוכח במשחק כדורגל שכונתי, הרי השתתף בו כשופט, משום שברגעי הפנאי יכול היה לדפדף בספר כלשהו.
היה גם מקרה שמוריו בבית הספר קבעו ש”התנהגותו של חיים ראויה לשיפור”. בבית הייתה זאת “חגיגה”! סוף סוף התגלה חיים ילד ככל הילדים. אלא שזה היה מקרה חד-פעמי. חיים המשיך להתייחד עם עצמו, לכתוב את שיריו בסתר, שירים שהתגלו רק לאחר מותו, ולחייך את חיוכו הביישני.
שני חברים ליוו אותו מילדות, ואתם קשר קשרי-ידידות, היו אלה קשרים אמיצים מאוד. אחד מהם היה עופר; יחד למדו בבית-הספר, יחד חברו לתנועת הצופים, יחד התגייסו לצבא, ושניהם מצאו את מותם באותה מלחמה.
השניה הייתה צביה, חברתו האהובה במשך שנים ארוכות והיחידה שזכתה לראות את שיריו. סיפרה עליו צביה: “האהבה של חיים הייתה רחבת לב, סולחת, מתגברת על גאווה עצמית ועמוקה מאוד. באהבתו רק רצה להיטיב עם הזולת. יחד עם זאת הייתה אהבתו רומנטית מאוד, אותו סוג של אהבה שלא כל אחד יכול לה, אלא רק אותם רגישים כשם שהיה חיים”.
סיפרה עליו אחותו: “עם חיים אי-אפשר היה לריב. כשניסינו לקנטרו לפעמים, היה מחייך את חיוכו הנעים, והמהתלה הייתה נראית חסרת טעם מיסודה. חיים היה רגיש לכל היפה: הוא אהב מאוד את הטבע, אהב לטפל בחיות עזובות, אהב לצלם נופים ולהתבונן במיקרוסקופ, שקיבל במתנה לבר-המצווה.
את רגישותו הרבה שמר חיים לעצמו ולא נטה לבטאה במלים. באחד משיריו כתב: “למה בכלל מדברים אנשים, אם אפשר להגיד הכל בעיניים…”

חיים גויס לצה”ל בראשית אוגוסט 1972 והוצב לחיל השריון, שם עבר קורס טען קשר וקורס מקצועות טנק בציונים גבוהים.

כשפרצה מלחמת יום הכיפורים שירת חיים עם יחידתו במוצב “חיזיון” מול גשר פירדאן, המוצב שעל גבורת אנשיו סופר כבר רבות ועוד יסופר. חיים שימש טען-קשר בטנק של מפקד הפלוגה.
ביום י’ בתשרי תשל”ד (6.10.1973), התקדם הכוח לעבר תעלת סואץ. במהלך התנועה נפגעו המפקד והטנק. הצוות המשיך להילחם באומץ לב באויב שהלך וכיתר את הטנק עד שנפגע הטנק בשנית, וחיים נפל.
הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בחיפה. השאיר אחריו אב, אם, אח ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי.

במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: “חיים לחם בחירוף-נפש עד שנפגע. במהלך הקרב דבק במשימתו, תוך גילוי אומץ לב והכרה בשליחות אותה מילא”.