רב”ט אלי כהן ז”ל

בן שושנה ואמיל
נולד בחיפה
ב- כ”ה בתמוז תשי”ד, 26.7.1954
התגייס ב- 6.2.1973
שרת בחיל השריון
יחידה: חטיבה 401, גדוד 79
תפקיד: לוחם חרמ”ש
נפל בקרב
ב- י’ בתשרי תשל”ד, 6.10.1973
במלחמת יום הכיפורים
מקום נפילה: פאתי קנטרה המזרחיים
באזור סיני ותעלת סואץ
מקום קבורה: חיפה
הותיר: הורים, שני אחים ואחות

אלי, בן שושנה ואמיל, נולד ביום כ”ה בתמוז תשי”ד (26.7.1954) בחיפה. הוא החל ללמוד בבית הספר היסודי “עלייה”, בשכונת בת-גלים, שם למד עד כיתה ג’. אחרי-כן השלים את לימודיו היסודיים בבית-הספר “מצדה”. הוא החל ללמוד בבית הספר התיכון עירוני ג’ ואחרי שתי שנות לימודים עבר לבית-הספר התיכון בסמ”ת ולמד שם במגמה לכימיה. לבחינות הבגרות למד בכוחות עצמו ועמד בהן בהצלחה. אלי היה נער שחרחר, בעל עינים כהות, גדולות ועירניות, שכבשו את לב רואיו. הופעתו השקטה הביעה טוב לב וצניעות כה רבה, שגבלה לעתים בביישנות. הוא היה נער אציל נפש, סמל לענווה ומופת למעשים טובים. הוא רכש ידידים וחברים רבים בזכות נכונותו להקדיש מזמנו וממיטב מרצו ואונו כדי לסייע לחבר שנזקק לעזרתו. מעולם לא התחשב בצרכי עצמו ולא חס על זמנו, כשהיו הדברים אמורים בסיוע והקלה לזולת. חבריו וחברותיו זוכרים אותו כצעיר עדין ובעל נפש רגישה ומבינה. הוא היה אוהב אדם, חבר מסור ורע נאמן. הייתה באלי מזיגה מופלאה של כישרון וכוח רצון. הוא היה תלמיד מצטיין, בעל דרך חשיבה בהירה ויסודית. היה לו שיקול דעת רציני ובוגר ויכולת להבחין בין טפל לעיקר. הוא ידע להתמקד בתחומים שנראו בעיניו חשובים והכרחיים, והעמיק לחקור וללמוד אותם מעבר לנדרש ממנו בבית-הספר. כדי להרחיב את ידיעותיו בתחומים אלה היה מרבה לחפש בספרים ובמקורות אחרים. הוא היה תלמיד אחראי ומסודר, שהצטיין בכתב ידו הברור והבהיר, בסדר הרב ששרר בספריו ובמחברותיו ויותר מכל, בידענותו. הוא היה נער שאפיינוהו רצינות בוגרת בצד שובבות נעורים, ותמיד ידע להתאים את התנהגותו לנסיבות. בבית-הספר היה שקט וממושמע, ויחד עם זאת לא נמנע מליטול חלק במעשי הקונדס של חבריו ללימודים. בעליזותו הרבה וחיוכו הכובש קנה אלי את לבם של חבריו, שאהבו להיות בחברתו ולבלות את זמנם יחד עמו. בתקופת לימודיו בבית-הספר התרחשה פרשת אלי כהן בסוריה, שהשפיעה רבות על אלי, כפי שהעידה אחת ממורותיו: “תחושת הקרבה של אלי כהן שלנו לאדם גדול זה הייתה בלתי-משוערת. נדמה שלא הוזכר שם זה בכיתה ולו רק פעם אחת, בלי שתתעורר אצלו נימת הזדהות: ואז עיניו היו מבריקות, מתרוצצות כאילו במחשבות עמוקות וחיוך עצוב היה עולה על שפתיו. ואנו, מוריו, משהרגשנו בכך, נמנענו במידת האפשר מלקרוא שם זה בשלמותו. כאילו לא רצינו לחייב אותו להיות כמוהו; כאילו פחדנו שאנו מטילים עליו עול גדול מדי”. אלי היה ספורטאי מצטיין, פעיל במסגרת הגדנ”ע וחבר סגל קבוצת הכדורגל של “מכבי” נוה-שאנן. אלי הציב לעצמו אתגרים והיה משקיע מאמצים רבים כדי להגשים את המטרות שקבע לו. הוא החליט כי רצונו לזכות בתעודת-בגרות ולכן למד במרץ וללא ליאות, והצליח לעמוד במשימה בכוחות עצמו. ערב גיוסו לצה”ל רצה ברשיון נהיגה, ולאחר תקופת לימודים קצרה הצליח גם בכך.

אלי גויס לצה”ל בתחילת פברואר 1973 והתנדב לחיל השריון. לאחר הטירונות עבר אימון לוחמי חרמ”ש וקורס נהגי זחל”מ. הוא נשלח לשרת בפלוגת חיל רגלים משוריין, שעסקה בפעילות מבצעית בגזרת תעלת סואץ. מעולם לא התלונן על קשיי האימונים והפעילות המבצעית, תמיד השרה אווירה של ביטחון ושלווה ועודד את חבריו ברגעים הקשים ביותר. הוא התגלה כבעל רוח חזקה ואיתנה ונסך מביטחונו הרב בחבריו, שהעידו כי בזכותו הצליחו אף הם להתגבר על הקשיים הרבים. גם בעת שירותו בצבא התנדב להגיש עזרה וסיוע לכל דורש ובזכות זאת התחבב במהרה על חבריו ועל מפקדיו.

כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים הייתה יחידתו בקו האש בגזרת תעלת סואץ. בצהרי יום הכיפורים יצאו חיילי היחידה לעבר העיר קנטרה, כדי לחלץ את הלוחמים שהיו נצורים במעוזים שעל גדת התעלה. ביום י’ בתשרי תשל”ד (6.10.1973) נהג אלי את הזחל”מ שלו תחת אש כבדה, בניסיון לחלץ חברים פצועים. בפעולה זו נפגע ונהרג. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין בחיפה. השאיר אחריו הורים, שני אחים ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי.

הוריו תרמו לזכרו ספר תורה לבית הכנסת “שער עליה” שבבית-הספר “שפרינצק”; חבריו ללימודים בבית-הספר התיכון עירוני ג’ הוציאו לאור חוברת לזכר תלמידי בית-הספר שנפלו במערכה, ובה מדברי מורים על דמותו.