סמ”ר משה לקס ז”ל

בן ליזה ויצחק
נולד ברמלה
ב- כ’ באב תש”י, 3.7.1950
התגייס ב- 15.5.1968
שרת בחיל השריון
יחידה: חטיבה 14, יחידה 88
תפקיד: נהג טנק
נפל בקרב
ב- כ”ג בתשרי תשל”ד, 19.10.1973
במלחמת יום הכיפורים
מקום נפילה: מתחם “אורחה”
באזור מצרים – הגדה המערבית
מקום קבורה: תל אביב- קרית שאול
הותיר: הורים, אח ואחות

משה, בן ליזה ויצחק, נולד ביום כ’ באב תש”י (3.7.1950) ברמלה. הוא למד בבית-הספר היסודי “סיני” ברמלה, והמשיך בלימודים על-יסודיים בבית-הספר התיכון “רמלה-לוד” בעיר מגוריו. בן בכור היה משה להוריו, אח אוהב לאריה ולמירה הצעירים ממנו. כבר מילדותו התעניין בכל דבר שנגלה לעיניו. הוא נהג להציג קושיות להוריו ולמוריו בבית-הספר, ושעות רבות היה שוקע בקריאת מאמרים, עיתונים וספרים. בבית-הספר היסודי נחשב לתלמיד שקדן והיה חביב על מוריו ואהוד על חבריו לספסל הלימודים. הוא הרבה להשתתף בפעולות שונות, אהב תחרויות ספורט והיה פעיל במסיבות ובחגיגות. גם למסעות ולטיולים ברחבי הארץ יצא בשמחה. בעל מרץ היה, ותמיד שמח בחלקו. משה היה בן מסור להוריו, ובהיותו הבן הבכור ידע כי אחריות רבה מוטלת עליו וסייע להוריו, לאחיו ולאחותו בעצה נאמנה ובמעשה.
בין חבריו נודע משה כנער שקט וצנוע. סיפר אחד מרעיו: “משה לא אהב להתבלט יתר על המידה, אך יחד עם זאת ידע לבצע כל עבודה שהוטלה עליו היטב ובדייקנות. ככל שהיה שקט בהתנהגותו, כן היה נמרץ בעבודתו”. שנה אחת למד משה בבית-הספר התיכון האזורי “רמלה-לוד”, וכשנטש את ספסל הלימודים, לא התהלך באפס מעשה ומצא לו עבודה ב”ספריית פועלים” בתל-אביב. שלוש שנים עבד בהוצאת הספרים ועשה מלאכתו נאמנה. חברים לעבודה מעידים, שנהג לעשות את חובתו “עם כל הלב”. הוא התקשר אל העוסקים במלאכת הספרות, אל סופרים ומשוררים, והתעניין בכל תחומי היצירה הספרותית. משה היה גבה-קומה, חסון ונאה. בלורית תלתלים התבדרה על מצחו, וטוב-לב נשקף מעיניו החומות.

משה גויס לצה”ל במחצית מאי 1968 והוצב לחיל השריון. לאחר הטירונות השתלם בקורס למקצועות הטנק, ושימש כנהג טנק. לימים הועבר לתפקיד מנהלתי ושימש כפקיד גדודי, סיפר ידידו לנשק, רפי: “אחריות רבה הייתה מוטלת עליו, בתוקף היותו פקיד גדודי, ולמרות זאת פזל משה תמיד אל חבריו הלוחמים, ורצה להצטרף לאחת היחידות המבצעיות. הוא לחם למען הגשמת משאלתו, אך דווקא תכונת האחריות בה ניחן, הייתה הפעם בעוכריו. מפקדיו סברו, שעל בחור אחראי כמשה יש להטיל עבודה הדורשת מסירות מרבית, וסירבו להעבירו לתפקיד אחר”. על חלקו בפעילות המבצעית הוענק לו “אות השירות המבצעי”. בקיץ 1971 לאחר שמשה שוחרר מהשירות הסדיר, החל לעבוד בדפוס “לוין-אפשטיין” בבת-ים. הוא שימש כפקיד וכמגיה, והיה קרוב לתהליך הדפסת ספרים שאהב. כפעם בפעם נקרא לתקופות של שירות מילואים, ושירת כפקיד באחת הפלוגות המבצעיות של גדוד שריון. שנתיים ימים עבד בהוצאת “לוין-אפשטיין”, ובראשית 1973 הצטרף לסגל עובדי חברת “פירר-גלר” בתל-אביב. משה היה עלם חרוץ, ישר ושקט. במלוא אונו היה כשנקרא אל הנשק.

בעיצומו של יום הכיפורים נקרא משה אל יחידתו בחיל השריון. הוא הצטרף לפלוגתו, אך סירב לשמש בה כפקיד ויצא עם הלוחמים אל החזית בסיני. “הפעם לא ויתר”, סיפרו ידידיו, “הוא היה נחוש בהחלטתו, ניצל את ההזדמנות, וקפץ על עגלת הלוחמים. משה ביקש להילוות אל הלוחמים בשעות הקרב הקשות”. הוא שירת כנהג-טנק והשתתף בקרבות הבלימה במרחבי סיני. עשרה ימים נלחם משה באומץ לב ובמסירות מופתית. ביום כ”ג בתשרי תשל”ד (19.10.1973) נפגע ונהרג בכיבוש “אורחה”, מערבית לתעלת סואץ. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בקרית-שאול. השאיר אחריו הורים, אח ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון.

במכתב תנחומים להורים השכולים כתב מפקד היחידה: “בנכם, משה ז”ל, שירת ביחידת שריון, והיה אהוד על חבריו בשל יושרו הרב ושאר תכונותיו החיוביות, הן כלוחם והן כאדם”.