סמ”ר יגאל אמסטר ז”ל

בן ד”ר רוזה ושמואל
נולד בחיפה
ב- כ”ט באב תשי”ג, 10.8.1953
התגייס ב- 9.11.1971
שרת בחיל רפואה, חיל השריון
יחידה: חטיבה 14, פלוגת סיור 67
תפקיד: חובש
נפל בקרב
ב- י’ בתשרי תשל”ד, 6.10.1973
במלחמת יום הכיפורים
מקום נפילה: מצפון לצומת “לכסיקון”- “עטיפה”
באזור סיני ותעלת סואץ
הותיר: הורים ואח
מקום קבורה: בית העלמין הצבאי: חיפה.
אזור: ב’, חלקה: 4, שורה: 8, קבר: 6.

יגאל, בן ד”ר רוזה (אבלוב) ושמואל, נולד ביום כ”ט באב תשי”ג (10.8.1953) בחיפה. הוא למד בבית-הספר היסודי “עלייה” בבת-גלים ואחרי-כן סיים את לימודיו בבית-הספר התיכון “חוגים” בעיר מגוריו.
בילדותו היה חולני ולקה במחלת הקצרת, אך תמיד ביקש להסוות את מחלתו ולהוכיח לכול, כי אינו נופל, מן הבחינה הפיסית, משאר חבריו לכיתה. יגאל היה חבר פעיל בתנועת הנוער העובד והלומד בחיפה, שימש חבר ועדת התרבות, והשתתף בהצגות חובבים של החוג הדרמטי בקן.
כשלמד בכיתה השישית של בית-הספר התיכון התנדב לפעול במסגרת “מגן-דוד-אדום” וסיים בהצלחה קורס לעזרה ראשונה. כן השלים קורס מיוחד לחובשים ובמשך שנתיים ימים, עד שגויס לצבא, התמיד בפעילות בהתנדבות, בשבתות ובחגים. לזכותו רשומות 250 נסיעות חירום באמבולנסים.

יגאל גויס לצה”ל במחצית נובמבר 1971. תחילה ביקש להעלים את היותו חולה קצרת וביקש להצטרף, לאחר חודשי הטירונות, לחיל השריון ולהיות מפקד טנק. אולם מפקדיו שהשגיחו כי כל ריצה וכל שהייה במקומות מאובקים מכבידות על נשימתו, על-אף שידעו להעריך את המאמץ הרב שהשקיע בכל פעולה גופנית, כדי לא להיכשל אחרי חבריו, לא יכלו להמליץ על צאתו לקורס קצינים.
יגאל בחר בקורס לחובשים קרביים וסיים את לימודיו בו בציון גבוה (א-ב). לאחר הקורס הוצע לו לשרת באחד המחנות הקרובים לעיר ולשמש שם כמדריך לעזרה ראשונה, אך הוא תבע במפגיע לשרת בחיל השריון. הוא צורף לסיירת שריון ועד מהרה היה לחובש פלוגתי. הוא השקיע ביחידתו החדשה את כל מרצו ומעייניו והתחבב מאוד על כל חבריו ומפקדיו. על שירותו הוענק לו “אות השירות המבצעי”.

במלחמת יום הכיפורים השתתף יגאל בקרבות הבלימה נגד המצרים בחזית סיני. פלוגתו נשלחה ביום י”א בתשרי תשל”ד (7.10.1973) לעזרת אחד המעוזים שבגזרה הדרומית בצומת כביש המיתלה – כביש תעלת סואץ, שהיה מנותק ומוקף אלפי חיילי חי”ר מצרים. הנגמ”שים קרבו אל התעלה והחלו לטפס על סוללת העפר, כדי לטהר את השטח מן החיילים המצרים.
יגאל עמד בנגמ”ש שלו, בין שני המקלענים, וסייע בהפעלת כלי הירייה. הוא נפגע בכדור בחזהו ואיבד את ההכרה. הוא הובל לתאג”ד, אך באותו לילה נפטר עקב איבוד דם.
הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בחיפה.
השאיר אחריו אב, אם ואח. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון.

במכתב התנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: “יגאל היה חובש מעולה ומסור; ממושמע, מסודר, בעל אמביציה וכושר מנהיגות”.