ישראל בן-ארי (אייבר) – שירים פרי עטו

 הקדמה מאת דודו אייבר אחיו של ישראל

עשרים ושבע שנים ארוכות, כותשות ומתישות חלפו בטרם שאבתי לראשונה את הכוח לנסות ולכתוב דבר מה, ולוּ הקצר ביותר, לזכרו של אחי ישראל בן ארי (אַיְיבֶּר); בדיוק כַּגיל שבו הוא נהרג – כמה סימבּולי. עוד חמש שנים תמימות חלפו עד שהרהבתי בכלל עוז והחלטתי להוציא את התוצָא לאור. וההכרעה בנושא, בעצם, נפלה שעה שנתקלתי שוב, לגמרי במקרה, במשהו מאוד עֶרכי מאותם הפריטים האישיים שהותיר עם מותו. התברר שבין חפציו האישיים שהובאו על-ידי חבר קרוב לבית הורי בִּנְתניה זמן קצר לאחר נפילתו – נמצאה גם מחברת בעלת כריכה כחולה ובה קובץ של שירים שטרח וחיבר…

חָדַרְת לְלִבִּי –
מָקוֹם לֹא לָךְ:
מִשְׁכָּן שֶׁלִכְאוֹרָה נָכְרִי בַּעֲבוּרֵךְ
אַךְ אֵין הוּא מֵעִיב עָלַיִךְ כָּל צֵל;
וְהָאוֹר בְּתוֹכוֹ שׁוֹטֵף לִקְרָאתֵךְ
כְּחֶדֶר מֻכָּר שֶׁאֵלַיִךְ יָהֵל.

בָּאתְ עַד לְכָאן לְסַפֵּר לִי חֲלוֹם, וַאֲנִי –
עֲיָפְתִי מְלִשְׁמוֹעַ
מַעֲשִׂיוֹת שֶׁמְּסַפְּרוֹת:
עַל תִּקְווֹת שֶׁהִתְנַפְּצוּ,
כִּסּוּפִים שֶׁהִתְרַסְּקוּ
וּרְסִיסִים שֶׁלּוּקְטוּ.

לֹא רָצִיתִי אֵת הַבְּדָיָה,
אוֹ לִקּוּטֵי-אַשְׁלָיָה
כְּמוֹ: “אֶפְשָׁר”, “כַּנִּרְאֶה” וְ”אוּלַי” –
אֶלָּא לְהַגִּיד בָּרוּר, יַצִּיב וּוַדַּאִי.

לוּ הִתְמַהְמַּת נַעֲרָתִי עוֹד מְעַט
נִמְצָא הַחֲלוֹם מִתְמַמֵּש כִּמְעַט
וְאִלּוּ הוֹסָפְת לְהִשָּׁאֵר בְּחַדְרִי הַמֻּכָּר
לֹא הָיָה מִשְׁתַּלֵּט עָלָיו הַנֵּכָר.
לֹא הָיְתָה הַבְּדָיָה
וּפֵרוּרֵי-הָאַשְׁלָיָה
מֵעֵין: ” אֶפְשָׁר”, ” כַּנִּרְאֶה” וְ”אוּלַי” –
כִּי אִם הַבָּרוּר, הַיַּצִּיב וְהַוַּדַּאִי.

לוּ אַךְ חִכִּיתְ עַד הֲלוֹם יַלְדַּתִי הַקְטַנָּה…

ישראל,
18 במרץ, 1969

 

לַיְלָה שָׁחֹר שׁוּב חָזַר וָרָד
וְיָרֵחַ עָלָה בַּשָּׁמַיִם וָנָד
וּסְבִיבוֹ כּוֹכָבִים מְצִיצִים מִמָּרוֹם
וּדְמוּתֵךְ נִשְׁאַרָה בִּי –

                                אַךְ כַּחֲלוֹם.

בִּדְמָמָה עֲמֻקָּה נֶעְלָם הַחִזָּיוֹן,
עַל יַלְדָה שֶׁזִּכְרָה צָרוּב בַּדִּמְיוֹן
וְרָצִיתִי לִבְכּוֹת אֵת אוֹתוֹ הַמַּרְאֶה
כִּי הָלַךְ וְנָמוֹג הוּא –

                               בִּסְבַךְ הַמַּעֲטֶה.

וּבַבֹּקֶר שֶׁאַחֲרֵי אַט-אַט טִפְּסָה,
זָרְחָה לָהּ הַשֶּׁמֶשׁ אֶל-שִׂיא פִּסְגָּתָה
וְשָׁעָה שֶׁיָּצְאָה הַפְּלוּגָה בַּחֲשַׁאי
נוֹתְרָה מְאָחוֹר –

                           תְּמוּנַת-מַאֲוַיָּי.

וְעַתָּה מִשֶׁנֶּאֱלְמוּ הֵדֵי הַקְּרָב שֶׁאֵרָע
וּשְׁאוֹן הַפְּגָזִים שֶׁהָלַם וְהִכָּה,
נָדַם גַּם לִבִּי וְאֵלַיךְ חָדַל לִטְעֹן
כִּי הָיָה זֶה, מִן-הַסְּתָם –

                                     חֲלוֹם לֵילִי הָאַחֲרוֹן.

1 בינואר 1970

 

בְּבֹקֶר סַגְרִיר רְאִיתִיךְ לָרִאשׁוֹנָה

בְּאֲפוֹר שִׂמְלָתֵךְ וְעִם חֻלְצָה לְבָנָה;

פָּגַשְׁתִּי בָּךְ נַעֲרָה חֲמוּדָה –

כְּדֵי שֶׁנֵּצֵא לְשׁוֹטֵט תַּחַת מִמְטָרֵי הָעוֹנָה.

כָּךְ דִּלָגְנוּ יַחְדָּיו

בֵּין שְׁלוּלִית וּבִצָּה

וּלְאוֹר טִפּוֹתָיו

שֶׁל יוֹם חָדָשׁ שֶׁעָלָה.

לְחַדְרֵךְ אָז הִגַּעָנוּ

וַאֲנִי בּוֹ זָר

וּכְשֶׁנִּהְיָה לְשֶׁלָּנוּ

הָפַךְ בִּן-רֶגַע מֻכָּר.

וּבַגִּ’יפּ הַדּוֹהֵר עַל כְבִישׁ חֲלַקְלַק

כְּשֶׁהַגּשֶׁם נוֹקֵשׁ בַּחַלּוֹן וְבַגַּג

אִמַּצְתִּי אוֹתָךְ אֶל-תּוֹכִי חָזַק

וְהַלְמוּת לְבָבֵנוּ – זָעַקוּ חַג.

 4 בפברואר 1970

 

מַטָּח הַפְּגָזִים שׁוּב יָצָא בְּמָחוֹל
וְשָׁמַיִם קָדְרוּ לְשָׁחוֹר מִכָּחוֹל
וּפֹה לְיַדֵּנוּ עֲנַן-אָבָק נִשָּׂא,
עֵת צָנַח הַמַּרְעוֹם וּבַקַּרְקַע פָּגַע.
וּבְהֲמֻלַּת הַשָּׁאוֹן אַנְחַת-כְּאֵב,
“הַאִם פָּצוּעַ שֶׁלָּנוּ?” שׁוֹאֵל הַלֵב
וְהַלְמוּת רַקּוֹתֵינוּ מַכּוֹת בְּחָזְקָה
וְהַפֶּה מִתְיַבֵּשׁ מִפַּחַד הַמָּכָּה.

וּפִתְאֹם בָּאַחַת הַכָּל חָלַף וְנָדַם
עוֹד חַבֵר נָפַל וְהָלַך לְעוֹלָם;
אָח וָרֵעַ יָקָר שֶׁלְּפֶתַע נִגְדַּע,
נִלְקַח בִּדְמִי יָמָיו וּפְתִיל חַיָּיו נִקְטַּע.
וְהַתּוֹךְ פּוֹסֵק לְרֶגַע וְחָדֵל מִלִפְעוֹם
וְצוֹרְבוֹת הָעֵינַיִם עַל פֶּתַח הַתְּהוֹם,
יָגוֹן וָשֶׁבֶר לוֹפְתִּים עַד כְּדֵי מַחֲנָק
וְהַפְּנִים נִקְרַע בְּעֶצֶב וּמִסֵּבֶל נֶאֱנַק.

וּמִנֶּגֶד, כְּדַרְכוֹ, יוֹם חָדָשׁ יִזְרַח,
אַךְ מוּל קֶבֶר רַעֲנָן שֶׁזֶּה עַתָּה פָּרַח.

10 בפברואר 1970

 

אוֹתָךְ לֹא אֶשְׁכָּח בִּרְעֹם הַפְּגָזִים
וְאֶשְׁמָע אֶת-קוֹלֵךְ בֵּין צִיּוּץ-צִפֳּרִים,
אֶרְאֶה אֶת-דְּמוּתֵךְ בִּנְתֹּב כָּדוּרִים –
וָאֲשׁוּבָה לְזֹכְרֵךְ בִּרְגָעַי הַקָשִׁים.

אוֹתָךְ יְלַטְּפוּ קַרְנַיִם שֶׁל יוֹם
עֵת הַשֶּׁמֶשֶׁ תִּזְרַח כֻּלָה בַּמָּרוֹם
וַאֲנִי אֶל הָאֹפֶק בְּכִלְיוֹן אֶצְפֶּה –
וּבְתוֹךְ מֹחִי אֶת-צַלְמֵךְ אֶבְנֶה.

אוֹתָךְ אֲגַלֶּה בַּחֲלוֹמוֹתַי הַמְּתוּקִים
בְּשׁוֹכְבִי לִישֹׁן שְׁנַת-יְשָׁרִים
וּלְחִישָׁתֵךְ הָרַכָּה תִּתְנַגֵּן וְתַּרְנִין –
“אִתְּךָ הַלּוֹחֵם עַד-סוֹף כָּל הַקִּצִּין.”

אוֹתָךְ יָפָתִי לְעוֹלָם אֶזְכֹּר
וּכְאֵב אַהֲבָתִי אָמְשִּׁיכָה לִנְצוֹר
וְלָעַד אֶרְצֶה בְּפָנַיִךְ לְהִסְתַּכֵּל –
בִּזְרְיחוֹת שֶׁל שַׁחַר וְעִם רֶדֶת הַלֵיל.

אוֹתָךְ, רַק אוֹתָךְ, רַק אוֹתָךְ…

4 בפברואר 1970

 

אֵין לַחְקֹר אֵת הַלֵּב בַּאֲשֶׁר לְכִסּוּפָיו
וְאָסוּר לְהַקְשׁוֹת עָלָיו כֵּיצַד יְאֵוֶּה;
אַל-נָא נִפְרֹשׂ לוֹ מִכְמֹנֶת לַשָּׁוְא
וְלֹא נֶאֱרֹב לְחִינָם – שֶׁמָּא יִכְבֶּה.

כִּי אַהֲבָה הִנָּה שִׁיחַ-פֶּרֶא
וְלֹא שָׁתִיל-חֲמָמָה אוֹ גִּדּוּל-נוֹי;
כְּפֶרַח-בָּר שֶׁפּוֹרֵץ חוֹמוֹת-כֶּלֶא
גּוֹעֶשֶׁת וְשׁוֹצֶפֶת – אוֹי לָהּ וַאֲבוֹי.

כִּי אַהֲבָה זוֹ שַׁלְהֶבֶת-אֵשׁ מִתְלַקַּחַת
כִּשְׂרֵפָה תִּשְׁתּוֹלְל וְתִּתְעַצֵּם בַּרוּחוֹת
וְלֹא צָפוּי הַכִּוּוּן שֶׁהִיא מִתְפַּתַּחַת
וּמִשֶׁכֹּבָה – אוּדִים וְעִיֵּי-חֳרָבוֹת.

אֵין לִשְׁאֹל אֵת הַלֵּב לְפֵשֶׁר תְּשׁוּקוֹתָיו
וָאָסוּר לָחוּד לוֹ וְלִתְּמֹהַּ הֵיאַךְ יֶאֱהַב.

18 בפברואר 1973

יום חדש. תחילתו של שבוע שטומן בחובו סודות ורוגש הפתעות. ספינה לא מוכרת על מים רגועים. דממה, בדידות ולב מהרהר…

שִׁיר זֶה מֻגָּשׁ כֻּלוֹ לָךְ
לְזֵכֶר רִגְעֵי הָאֹשֶׁר שֶׁלִּי אִתָּךְ.
וְאַתְּ מִצִּדֵךְ, לְמָה הִתְמַסָּרְת?
מַה הִבְטַחְת וּלְמִי “הִתְאַפָּרְת”?
יִתָּכֵן וּמָתַישֶׁהוּ – לוּ יְהִי –
תַּקְדִּישִׁי גַּם מַשֶּׁהוּ לְאַוּוֹת לִבִּי?

יֵשׁ וְאֶתְפָּלֵל כִּי יַגִּיעַ הַזְּמַן
שֶׁנִשְׁכַּח יַחְדָּיו אֶת-שֶׁאוֹתִי דָּן.
רַק כָּךְ בְּאוֹמֵץ, אוּלַי וְהוֹאִיל
אֲנַחְנוּ  בְּצַוְתָּא כְּאֶחָד נַשְׂכִּיל –
לִבְרֹחֵ מְעוֹלָם בִּצָתִי וּמַגְעִיל…

3-4 במרץ 1973

 

אך טבעי הוא שאדם זוכר את אותם הרגעים הכי משמעותיים לו – כך שגם אני זוכר את אותן הדקות  של יום שישי האחרון עם שלומית שלי…

זָכַרְתִּי אוֹתָם רִגְעֵי-אַהֲבָה,
דַּקּוֹת רַבּוֹת וּמְלֵאוֹת בְּתִקְוָה,
זָכַרְתִּי אוֹתָך יָפָה וְרַעֲנַנָּה –
כְּשֶׁהָיְית מַמָּשׁ אֲמִתִּית וְכֵנָה.

וְאַתְּ – כָּאֵשׁ לֶהָבָה בּוֹעֶרֶת
בִּמְלֹא הַתְּשׁוּקָה וְכֻלֵּךְ נִסְעֶרֶת,
כְּפֶרַח מִדְבָּר צָמֵא וְצִיץ יְשִׁימוֹן
שֶׁצָּמַח וְגָדַל בְּאֶרֶץ שִׁמָּמוֹן.

לֵב פּוֹעֵם בְּחָזְקָה, נְשִׁימָה מְהִירָה,
מַבָּע מְצֹעָף וְהַיֵּשׁוּת בְּשִׂיאָה.
כָּךְ אֲנִי מַתְמִיד וְשׁוֹמֵר עַל הַמַּרְאֶה
אֵת כָּל מַה שֶׁזִּכְרוֹנִי מַמְשִׁיךְ –

                                              וְרוֹאֶה.

3-4 במרץ 1973

 

סתם עוד יום של חול על גדות התעלה הרועמת בִּשתיקתה…

אַתָּה,
שֶׁעֵינָי אֵלֶיךָ
אַךְ לֹא אֵדַע לְאָן.
אַתָּה,
הַנִּמְצָא בַּכָּל
וְאֵינְךָ כָּאן.
אַתָּה,
שֶׁשָּׁאֲלְתִּי אוֹתְךָ
וְלֹא עֲנִיתָ דָּבָר.
אָנָּא –
עֲשֵׂה לִי אֵת הַמָּחֳרָתַיִם
טוֹב יוֹתֵר מִן הַמָּחָר.

5 במרץ 1973

 

בַּלַּיְלָה חָלָמְתִּי
וּבַבֹּקֶר לֹא יָדָעְתִּי
אִם הֲזִיתִי אוֹתָךְ,
אוֹ שֶׁהָיִיתְ בֶּאֱמֶת.

לֹא יָדָעְתִּי צֶבַע שְׂעָרֵךְ,
אוֹ גָּוֶן מַבָּע עֵינָיִךְ
כִּי בַּחֲלוֹם רְאִיתִיךְ
בְּשָׁחוֹר וּבְלָבָן.

לֹא יָדָעְתִּי אִם גּוּפִי
נִצְרַךְ לְגוּפֵךְ,
~אוֹ לִבִּי בִּלְבַד
לֶאֱחֹז בְּשׁוּלֵי הַדִּמְיוֹן.

לֹא יָדָעְתִּי
אִם נַעֲלְתִּי אֵת הַדֶּלֶת בְּלֶכְתֵּךְ,
אוֹ שֶׁרַק –
כִּבִּיתִי אֵת הָאוֹר…

21 במרץ 1973

 

בּוֹאִי וְנֶאֱסֹף
אֵת כַּפּוֹת-יָדַיִךְ אֶל-תּוֹךְ שֶׁלִּי
וְנַנִּיחַ רָאשֵׁינוּ בְּנֹעַם עַל הַכַּר.
קִרְבִי-נָא אֵלַי וְהִתְכַּנְּסִי

וּנְלַקֵּט אֵת מִכְלוֹל הַשְּׁבָרִים
וְנַתְּחִיל שׁוּב הַכָּל מִבְּרֵאשִׁית.

וּפַעַם,
כְּשֶׁנִּהְיֶה קְטַנִּים
וְנִתְאַמֵּץ לִרְאוֹת
וּנְנַסֶּה לְדַבֵּר
וְהַדַּףְ יִהְיֶה חָלָק
וְהַהֶמְשֵׁךְ יְעַשֶּׂה צָפוּי –
אֶפְשָׁר וְיִתָּכֵן…

אוּלַי אַז נִמְצָא אֵת מִלּוֹת הַמַּפְתֵּחַ
וְיַסְכִּינוּ פָּעֲמָי אֵת שֶׁלָּךְ לְפַעְנֵחַ;
וְרַק שָׁם בַּמָּקוֹם נֶאֱזוֹר אֵת הַכֹּחַ
וּנְקַבֵּל אֵת הָרְשׁוּת מֵחָדָשׁ לִפְתּוֹחַ…

22 במרץ 1973

 

חָשַׁקְתִּי בָּךְ מְאֶצְבַּע וְעַד רֹאשׁ
וְרָצִיתִי לְהַרְגִּישׁ אֵת כָּל-כֻּלֵךְ,
אֲבָל אַתְּ מִנֶּגֶד
פָּנִיתְ וְהִתְנַכַּרְת לִי:
שְׂפָתַיְךְ שֶׁנּוֹעָדוּ לִנְשִׁיקָה –
תְּפֵלוֹת הָיוּ לְמַגָּע;
עֵינַיִךְ שֶׁבַּמָּקוֹר צַחֲקוּ –
בְּעֶצֶב לְקֹר נִדְחֲקוּ;
שָׁדַיִךְ שֶׁהִזְדַּקְּרוּ בִּפְרִיחָתַן –
קָמֵלוּ וְכַחַשׁוּ בִּנְסִיגָתַן.
וְגוּפִי שֶׁצִּפָּה לְמִשֻּׁשַּׁיִךְ
וּלְשׁוֹנִי שֶׁבָּעֲרָה מִלָּהַט
וּתְשׁוּקָתִי שֶׁצָּרְבָה בְּתוֹכִי
דָּעַכוּ, דָּמְמוּ וְנֶעְלַּמוּ;
כְּאִלּוּ וְהִכָּנִי הַבָּרָק
וְהָרַעַם בִּשֵּׂר אֵת הַסּוֹף
וְהָלַכְת וְהִתְרַחֲקְת כְּמוֹ הָרוּחַ,
עַד שֶׁלֹּא נִתַּן הָיָה עוֹד בְּצִלֵּךְ לַשֹּוּחַ.
כָּךְ עָבְרָה וְחָלְפָה לָהּ הֶמְיַּת לִבִּי
וְנָמוֹגָה כְּמִיהָתִי
וְנִסְדַּק גֵּוִי –
וְכָרְעוּ-קָרְסוּ כָּל הַגְּשָׁרִים.

וְאָנוּ נִמְצֵאנוּ בִּמְחוֹזוֹת נִפְרַדִּים
פּוֹסְעִים אַט-אַט בִּנְתִיבִים נִבְדַּלִים.

 30 במרץ 1973

 

רָצִיתִי לִרְגֹּשׁ לִקְרַאתֵךְ,
אַךְ לִבִּי
לֹא הֶעֱלָה, וְלוּ בִּמְעַט, בִּפְעִימוֹתָיו;
כְּמוֹ חַיָּל-סַיָּר וָתִיק וּמְנֻסֶּה
שֶׁאֵינוֹ מַגְבִּיר קִצְבּוֹ בְּמַאֲמָץ.

רָצִיתִי לִבְחֹר בַּמִּלִּים,
אַךְ הַלָּלוּ גָּלְשׁוּ
אֲפוֹרוֹת וּמְסֻנָּנוֹת מִבֵּין שִׂפְתוֹתָי;
מָשָׁל הָיוּ הֵן מְמִלּוֹן-כִּיס מְקֻצָּר
הַמְשַׁמֵּשׁ אֵת כֻּלָם בַּיּוֹמְיוֹם.

רָצִיתִי לִשְׁאֹל הַרְבֵּה,
אַךְ לֹא הֶעָזְתִי
מְחֲשָׁשׁ לִפְגֹּשׁ בָּאֱמֶת הַמַּפְחִידָה.
כִּי אִם יָד הָאֵשׁ תֶּאֱחַז בַּלַחִים
מַה יַּעֲשׂוּ אַז אֵלֶּה הַיְבֵשִׁים?

13 באפריל 1973

 

אִם אָשׁוּב עַל עִקְּבוֹתַי
אוּלַי אֶמְצָא,
וְלוּ לְאָחוֹר אֶצְעַד בִּנְתִיבַי
יִתָּכֵן וְאֵדַע:
כִּי לֹא קַיֶּמֶת חָזַרָה
אֵל מַה שֶׁהָיָה
וְלַחֲלוֹם וְלַהֲזָיָה
אֵין מַהֲדוּרָה שְׁנִיָּה;
וְאָנוּ בְּנֵי-אֱנוֹשׁ
הַכָּל אֶצְלֵנוּ בָּרֹאשׁ;
וּכְשֶׁרַע בַּנְּשָׁמָה,
הַסְּתָו בַּסְּבִיבָה
וְהָאֲפוֹר בָּאֲוִירָה
גַּם כְּשֶׁהַפְּרִיחָה בְּשִׂיאָה.

 

וְרַק הַצִּפֳּרִים חֲכָמוֹת
וְאֵת הַהֶבְדֵּל מַרְגִּישׁוֹת
וְהֵן פָּשׁוּט מְצַיְּצוֹת
אָבִיב הִגִּיעַ – כְּדַאי לִחְיּוֹת.

20 באפריל 1973

 

בְּטֶרֶם רְאִיתִיךְ יָדַעַתִי שֶׁתָּבוֹאִי
כָּךְ שֶׁטְּעָמֲךְ הָיָה כְּבָר מֻכָּר;
וּנְעִימוּת גּוּפֵךְ הֶחָמִים –
הִצִּיתָה בְּלָהַט מַחֲשַׁכֵּי-אֶמֶשׁ קָרִים.

 

הֵן אֲנִי יְצַרְתִּיךְ
רַכָּה וַעֲדִינָה.
בַּלֵּילוֹת נוֹעַדְנוּ לֶאֱהֹב –
וּבַיָּמִים שֶׁאַחֲרֵי לְמַכְאוֹב.

 

הָאוֹר דּוֹלֵק
וְהַדֶּלֶת פְּתוּחָה,
כִּי מִשָּׁמַיִּם מוֹרִים אֵת דַּרְכֵּךְ אֵלַי –
וְאָנֹכִי לִקְרַאתֵךְ מוֹשִיט זְרוֹעוֹתַי.

12-11 במאי 1973

 

 

הַחֲדָרִים מִסָּבִיב רֵיקִים
וַאֲנִי וְהִרְהוּרָי דּוֹהַרִים.
הַמִּשְׂחָק מְרֹאשׁ יָדוּעַ:
צִלְצוּל טֶלֶפוֹן רָעוּעַ,
שִׂיחָה יְשִׁירָה וּקְצָרָה –
וְהַשְּׁאָר שַׁיָּךְ לָ”הָיָה”.

 

מִשְׁפָּטִים בְּעָלְמָא נִזְרָקִים
וּסְתָם בִּטּוּיִים מֻשְׁלָכִים;
זִיק וְקַמְצוּץ שֶׁל תִּקְוָה
וּפִרְפּוּר קְטַנְטַן מְאַשְׁלָיָה.
דִּבּוּרִים מַמָּשׁ לְלֹא הִתְכַּוְּנוּת,
תְּפֵלוּת מְתֻבֶּלֶת בְּעַצְבוּת:
נוֹשֵׂא מֶרְכָּזִי דֻּבְדְּבָנִים –
הַמְּעַטְּרִים זוּג תַּחְתּוֹנִים.

 

וְאָז כְּקוּרְנָס וּמַהֲלֻמָּתוֹ
מַהוּ אֹשֶׁר וּמַשְׁמָעוּתוֹ?
הִתְחַשְּׁבוּת אֲמִתִּית בָּאַחֵרִים?
הַעֲנָקָה הֲדָדִית מִשְּׁנֵי הַצְּדָדִים?
וְאוּלַי קַטְנוּנִיּוּת שֶׁל מְקַנְּאִים,
אֲנָשִׁים מְמֻרְמָרִים,
רִגְעֵי-שִׂיא שֶׁנִּשְׁכָּחִים –
וְזִכְרוֹנוֹת מְטֻשְׁטָשִׁים?

 

וְכָל זֶה עַל מַה וְלָמָּה?

11-12 במאי 1973