לא ממש הכרתי אותו,
ובכל זאת הייתי מאוהבת.
מבעד לחרירי תריס חצי מוגף,
צפיתי בצעיר יפה התואר,
בעל הבלורית צרובת השמש,
והוא בכלל לא ראה אותי,
לא ידע.
רציתי אותו ולא העזתי לבקש,
חשקתי בו ולא העזתי לחלום.
ישוב על מרפסת ביתה
של בת דודתו,
חברתי הטובה ביותר.
והיא כלל לא ידעה.
היום אני יודעת
שמאחורי החזות המקסימה
הסתתרה לה נפש קסומה,
נפש של משורר.
שירים שכתב לה,
לא לי.
אני חייל ואל תבכי ילדה
ואני בוכה חייל
אני בוכה נמרוד
ועדיין אותה ילדה
מאוהבת.
לזכרו של נמרוד גאון
בן דודה של חברתי קלרי כותני.

קישור לאתר של עדנה בו הופיע השיר לראשונה