סג”מ יורם (יוריק) גור ז”ל

בן יהודית ויוחנן
נולד בתל אביב
ב- כ”ט באדר א’ תשי”ד, 4.3.1954
התגורר בתל אביב
התגייס ב- 2.11.1972
שרת בחיל השריון
יחידה: בה”ד 1 – בית הספר לקצינים
תפקיד: מפקד טנק
נפל בקרב
ב- כ’ בתשרי תשל”ד, 16.10.1973
במלחמת יום הכיפורים
מקום נפילה: מצפון ל”חווה הסינית”
באזור סיני ותעלת סואץ
מקום קבורה: תל אביב- קרית שאול
הותיר: הורים ואחות

בעל צל”ש הרמטכ”ל

יורם (יוריק), בן יהודית ויוחנן, נולד ביום כ”ט באדר א’ תשי”ד (4.3.1954) בתל אביב. הוא למד בבית-הספר היסודי “מגן” בשכונת מעוז-אביב והיה תלמיד שקדן ומצטיין. כתום שמונה שנות לימוד החליט להמשיך בלימודים על-יסודיים בפנימייה הצבאית שליד בית-הספר הריאלי בחיפה. יורם למד במגמה הריאלית-ביולוגית בבית-הספר, ובקיץ תשל”ב עמד בהצלחה בבחינות הבגרות. הוא היה עלם גבה קומה, עירני ונבון.
חברים ספרו עליו: “ישר, עליז, חריף-תפיסה ובעל חוש הומור מפותח היה יורם. על כל אלה, היה חבר טוב ואהוב על הכל. תמיד היה נכון לעזור ולהתחשב בזולת”. כשנודע לו שעמד בהצלחה בבחינות הכניסה לבית-הספר הריאלי בחיפה, קרא בשמחה: “זהו היום הגדול בחיי”! הייתה זו משאלת לבו, להימנות עם בוגרי הפנימייה הצבאית. כבר בילדותו הייתה אהבת המולדת אחד הערכים החשובים בחייו. יורם הכיר בחיוניותה של ההתנדבות, וידע שכל אזרח חייב לתרום את מלוא מרצו למען מדינתו. הוא התעמק בקריאת עלילות גבורתם של חיילים, שזכו בציונים לשבח, ודברים אלה שימשו לו, כעבור זמן, דוגמא ומופת להתנהגותו שלו בצה”ל.
הוא היה חובב ספורט והרבה לשחק בכדורגל. עוד בטרם חגג את יום הבר-מצווה שלו, הצטרף לקבוצת הנוער של “מכבי תל אביב”, וזכה לדברי עידוד ושבח על הישגיו. יורם היה חבר בתנועת הצופים ונודע בין רעיו כנער פעיל, בעל יזמה וכושר ארגון, בן מסור להוריו ואדם רציני וחושב. במסגרת הפנימיה הצבאית עבר בהצלחה קורס צניחה לפני גיוסו לצה”ל.

יורם גויס לצה”ל בראשית נובמבר 1972 והוצב לחיל השריון. לאחר הטירונות השלים קורס מקצועות טנקים ואימון מתקדם במסגרת גדוד טנקים. הוא לא הסתפק בכך והמשיך את השתלמותו בקורס מפקדי-טנקים. הוא הועלה לדרגת סמל ושירת כמש”ק טנקים. חייל למופת היה יורם ושימש דוגמא לחבריו במזגו הטוב ובסבילותו. הוא ביצע כל משימה שהוטלה עליו ללא דופי, ומעולם לא השמיע דבר טרוניה והתמרמרות. חבריו ליחידה ידעו, ש”על יורם אפשר לסמוך בדברים גדולים ובדברים קטנים”. מעולם לא סירב להושיט עזרה לידיד במצוקה, וידע תמיד להאזין לחבר שהתלבט בבעיה ולעוץ עצה טובה. במחצית אוגוסט 1973 נשלח לקורס קצינים (אגמ”י) והתחייב להאריך את שירותו הצבאי במסגרת צבא הקבע. אלא שלא עלה בידיו לממש את תוכניותיו.

כשפרצה מלחמת יום הכיפורים, היה יורם בשלבי הסיום של הקורס.
כשהוכרז מצב כוננות צורף לגדוד שריון שהוצב בחזית הדרום, ויחד עם שלושת חבריו מן הפנימיה הצבאית לחם, בטנק “פטון”. מספר מפקד הפלוגה: “קראנו לטנק זה, ‘טנק הצוערים’. זה היה צוות נפלא, מעולה מבחינה מקצועית ומעל לכל – צוות עם מוראל גבוה, ששימש דוגמא ומופת לכל צוותי הפלוגה בעת ניהול קרבות קשים וברגעי משבר”. יורם וחבריו השתתפו בקרבות בלימה קשים במרחב סיני, וידידים מספרים בפליאה על עוז רוחו ומסירות נפשו של יורם. ב-15 באוקטובר היה יורם בכוח שפרץ אל מעבר לתעלת סואץ, כדי לאפשר את צליחתם של כוחות נוספים.
בליל כ’ בתשרי תשל”ד (16.10.1973) שנודע כ”ליל הגיהנום”, נפגע הטנק שלו באזור “החווה הסינית”. כל אנשי הצוות נפגעו אך המשיכו בלחימה עד שאזלה התחמושת. יורם וחבריו נטשו את הטנק ובחיפוש מייגע אחר מקור הצלה, מצאו את מותם. גם המוות לא יכול היה להפריד בין חברים מילדות. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בקרית-שאול. השאיר אחריו אב, אם ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סגן-משנה וצוין לשבח על-ידי הרמטכ”ל.

במכתב תנחומים למשפחה השכולה, כתב שר הביטחון דאז: “יורם ז”ל שירת בחיל השריון. הוא היה חייל מצויין, קצין יעיל וחבר נאמן. יורם היה אהוד על הכל”.