סמל אריה (הנרי) סרור ז”ל

בן שושנה ופרץ
נולד בטוניסיה
ב- ז’ בכסלו תשי”ב, 6.12.1951
התגייס ב- 7.12.1969
שרת בחיל השריון
יחידה: בית הספר לשריון, קורס מפקדי טנקים
תפקיד: מפקד טנק
נפל בקרב
ב- י”ח בתשרי תשל”ד, 14.10.1973
במלחמת יום הכיפורים
מקום נפילה: רכס “חמדיה”
באזור סיני ותעלת סואץ
מקום קבורה: רמלה

אריה (הנרי), בן שושנה ופרץ, נולד ביום ז’ בכסלו תשי”ב (6.12.1951) בגבילי שבטוניסיה, ועלה ארצה עם משפחתו בשנת 1957. הוא למד בבית-הספר היסודי “עוזיאל” ובבית-הספר היסודי “סיני” ברמלה, המשיך בלימודיו בבית-הספר התיכון “שקדיאל” ברמלה, ואחרי-כן השלים את לימודיו בבית-המדרש למורים על-שם רא”מ ליפשיץ בירושלים, בחטיבה הביולוגית. אריה היה תלמיד חרוץ והצטיין בלימודיו. תפיסתו הייתה מהירה והוא נתחבב על מוריו ועל חבריו כאחד. ידידו שלמד עמו סיפר, כי בחר בחטיבה הביולוגית כיוון “שהלך שבי אחר פלאי הבריאה, הטבע, החי והדומם. הוא הרבה לטייל ואהב להתבונן בצמחים ולהגדירם”. מנהל בית-המדרש למורים כתב עליו: “היית מן הבחירים, למדת והצטיינת. וכאשר סיימת ובידך תעודת‏בגרות, ועודך צעיר ורך, וכבר הייתה בך בגרות להכיר בתעודתך, כי זו השעה לעשות למען העם, ובראש וראשונה למען פשוטי העם, בני העניים, אשר מהם תצא תורה, ובידיעת הייעוד הזה החלטת להיות מורה ומחנך”. אריה היה פעלתני ונמרץ, והצליח לארגן בכישרון ובחן את המסיבות בבית-הספר ובקרב חבריו. הוא עסק במלאכות רבות ובתחביבים רבים. הוא בנה והקים, התקין ותיקן במו ידיו רהיטים לביתו וקישוטים לעטר בהם את חדרו. בזמן הפנוי המועט, שנשתייר לו לאחר השיעורים המתישים, שיחק בכדורגל, הרבה לרוץ והתאמן בקפיצות לגובה ובקפיצות למרחק. גם לרקוד אהב, כדי להתפרק, כך אמר. את חיבתו לריקוד ביקש להנחיל לאחרים והוא לימד ריקודי עם בקבוצות. חבריו מספרים כי היו בו ענווה וטוב-לב, פשטות ונועם הליכות. בזכות סבלנותו ורוחו הטובה התחבב מאוד על תלמידיו, אך יותר מכול היה בו רצון לעזור. תמיד נכון היה לתת ולהעניק משלו ומעודו לא סירב לאיש. הוא עזר וסייע גם בלא שנדרש ובלא שנתבקש.

אריה גויס לצה”ל במחצית אוגוסט 1972 והתנדב לחיל-השריון. הוא דחה כל רעיון בדבר דחיית הגיוס, שהיה זכאי לה מכיוון ששני אחיו שירתו באותם ימים בצבא, וכן את ההצעה לשרת כמורה בצה”ל. הוא ביכר לשרת בחיל קרבי, וכל מה שעשה – עשה במסירות רבה, ביעילות, בנאמנות ובדייקנות. על חלקו בפעילות המבצעית הוענק לו “אות השירות המבצעי”. לאחר שהשתלם בקורס למקצועות טנק “פאטון” נשלח לקורס מפקדי טנקים, אלא שהקורס לא בא לידי סיום.

כשפרצה מלחמת יום הכיפורים נשלחו חניכיו לחזית. במלחמה השתתף אריה בקרבות הקשים שניהל כוחות צה”ל לבלימת התקפות המצרים בסיני. ביום י”ח בתשרי תשל”ד (14.10.1973), ליד מוצב “טלוויזיה”, נפגע הטנק של אריה פגיעה ישירה בטיל “סאגר” והוא נהרג במקום. זמן מה קודם שפרצה המלחמה נפצע אריה, בשעת האימונים, בעמוד השדרה. רופאיו ביקשו למנוע ממנו לצאת לחזית אך לא שעה להם. לאחר שנהרג נחשב כנעדר. כעבור חודשים זוהתה גופתו והוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין ברמלה. השאיר אחריו הורים, חמישה אחים ושלוש אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל.

במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: “בקורס מפקדי הטנקים בלט אריה ברצינותו ובמסירותו. לקרבות הבלימה יצא כטען והוא נתגלה כאיש צוות מעולה והסב לאויב אבדות קשות. בשעת הקרב פינה את מקומו בטנק לאחד המפקדים ועלה על טנק אחר, ושם נפגע”. הוריו תרמו לזכרו ספר תורה וספרי קודש שאחרים לבית כנסת ברמלה; חבריו הקימו לזכרו ספרייה בסמינר על שם רא”מ ליפשיץ, שם למד הוא עצמו, שנושאה הוא “מלחמת ישראל”. מאז הוקמה ועד היום הולכת הספרייה ומתרחבת. חברו הטוב עיצב אנדרטה לזכרו והיא מוצבת בחצר הפנימייה של בית המדרש למורים בירושלים; חבריו ומחנכיו הוציאו לאור חוברת לזכרו.