סמ”ר זכריה גרייה ז”ל

בן יונה ושלמה
נולד בפתח תקוה
ב- ב’ באדר תשי”ג, 5.2.1953
התגייס ב- 3.11.1971
שרת בחיל השריון
יחידה: חטיבה 14, פלוגת סיור 67
תפקיד: מקלען
נפל בקרב
ב- י’ בתשרי תשל”ד, 6.10.1973
במלחמת יום הכיפורים
מקום נפילה: מצפון לצומת “לכסיקון”- “עטיפה”
באזור סיני ותעלת סואץ
מקום קבורה: תל אביב- קרית שאול
הותיר: הורים, אח ואחות

זכריה, בן יונה ושלמה, נולד ביום ב’ באדר תשי”ד (5.2.1953) בפתח-תקוה ולמד בבית-הספר היסודי “נצח ישראל” בפתח-תקוה ובבית-הספר התיכון “ברק” בתל- אביב.
הוא היה חבר בארגון נוער מקומי בשם “רינת” והיה ספורטאי נלהב. בעיקר התעניין בענף הסיף, בריצות למרחקים ארוכים ובכדורגל. זכריה היה תלמיד מצטיין, אהב לקרוא הרבה, במיוחד בספר תהילים, ובשעות הפנאי שלח ידו בציור. בחופשותיו היה יוצא לפעמים לעבוד בקידוחים כדי להשתכר קצת כסף, שנתן לאמו. סיפר עליו חברו אמנון: “זכריה היה בעל לב חם, שקט, עניו ומסור לכל משימה. בעל כישורים נפלאים היה, החל בלימודים וכלה בספורט על כל סוגיו. הוא היה קל רגלים, השתתף בתחרויות וזכה לא פעם למדליות ולהישגים נאים”.

זכריה גויס לצה”ל בראשית נובמבר 1971 והוצב בחיל השריון, שם סיים קורס מ”כים חרמ”ש.
סיפר מפקדו: “כבר בימים הראשונים בלט זכריה בהסתגלותו המהירה לתנאים הקשים בטירונות. הייתה בו עקשנות נדירה, מהולה במוטיבציה חזקה. עקשנות זו היא שאפשרה לו לחייך בלילות ללא שינה בריצות ובמסעות”. וסיפר חברו לנשק מוטל’ה: “תמיד ראיתיו כשחיוך מבויש קמעא על פניו. כמו שאומרים בצבא – שום דבר לא “שבר” אותו; לא עבודות קשות ולא אימונים מפרכים. הוא היה בעל כושר גופני מעולה. בזמן העבודות תמיד בחר בקשה ביותר. כאשר סיים את שלו, היה עוזר לאחרים אף שלא היו מבקשים. הוא היה דמות חיובית בין החבר’ה בפלוגה. תמיד סיפר על חוויותיו מהשכונה, ובמיוחד על אביו בעל הכושר הגופני הרב. מרוב אהבתו לאביו, חיקה אותו בכל. ממנו גם ירש את יכולתו הפיסית”.

כשפרצה מלחמת יום הכיפורים היה זכריה בכוח הסדיר, שישב על קו התעלה. ביום י”א בתשרי תשל”ד (7.10.1973), יצאה פלוגת סיור לטהר את אזור הגבעות השולטות על קו המים מחיילי האויב. זכריה, ששימש כמקלען, נפגע בקרב זה ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-שאול.השאיר אחריו אב, אם, אח ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון.

במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: “זכריה וחבריו, בגופם הצעיר, בלמו את נחשול ההסתערות של הכוח המצרי הפולש. במשך תקופת שירותו בפלוגה הסדירה, התחבב על כל חבריו ומפקדיו”.
לזכרו תרמה המשפחה ספר תורה, אשר הוכנס לבית-הכנסת בפתח-תקוה. כמו-כן יצאה לאור חוברת על זכריה ואיתן – שני החברים אשר בחייהם ובמותם לא נפרדו.