סמ”ר נחום (חומי) רוזנברג ז”ל

בן רחל וצבי
נולד ברמת גן
ב- ה’ בחשוון תשי”ג, 24.10.1952
התגייס בפברואר 1971
שרת בחיל השריון
יחידה: חטיבה 14, גדוד 9
תפקיד: מפקד טנק
נפל בקרב
ב- י’ בתשרי תשל”ד, 6.10.1973
במלחמת יום הכיפורים
מקום נפילה: בין “דרורה” ל”לחצנית”
באזור סיני ותעלת סואץ
מקום קבורה: תל אביב- קרית שאול
הותיר: הורים ואח

נחום (חומי), בן רחל וצבי, נולד ביום ה’ במרחשון תשי”ג (24.10.1952), ברמת-גן. הוא סיים את לימודיו היסודיים בבית-הספר “ארנון” ובבית-הספר “הלל” בעיר הולדתו. את לימודיו התיכוניים סיים בבית-הספר “שבח”, במגמה מקצועית. חומי, כפי שכינוהו בחיבה בני משפחתו וידידיו, היה ילד שקט, חולמני ורגוע שהתחבב על כל אדם שפגש בו. במיוחד זוכר אותו באהבה המחנך, שעבר אתו את ימי בית-הספר היסודי “הלל”. כילד לא הסתבך אף פעם בריב, היה אהוב על הילדים ועל המורים בכיתתו. נוכחותו המיוחדת במינה והשקט הפנימי שהאציל סביבו סייעו להרגעת הרוחות בזמן הלימודים וברגעי מתח. גם בצורתו החיצונית היה ייחוד. חומי היה ילד יפהפה, מלא חן ובעל עיניים גדולות ועור צח ועדין. מעולם לא היה חבול ושרוט, בגדיו היו נקיים ומסודרים תמיד וכל הופעתו נעימה. כתלמיד היה מקשיב רוב קשב לכל המתרחש ונאמר בכיתה, והיה חרוץ בהכנת השיעורים שהוטלו עליו. מעולם לא בלט בדיבורים או בצעקות, אך אי אפשר היה להתעלם ממנו; הוא משך תשומת-לב באורח טבעי, ללא עזרת סממנים חיצוניים של לבוש או התנהגות. את אהבתו לעמו ולחבריו ביטא חומי במעשים. מגיל צעיר מאוד היה מקדיש את זמנו לפעילות במרכז העזרה הרפואית של “מגן-דוד-אדום”, שם- היה עוזר בעבודות חיוניות. במקרה מסוים אף הציל חיי אדם בהנשמה מפה לפה, לאחר שהבחין במצב החמור של אותו חולה. הוא נקט יחס אנושי לכל הפונים והסובלים, שנפגש בהם בתחנת “מגן-דוד-אדום” ובחיים בכלל. מיום שהגיע לגיל המתאים למד חובשות ועשה מלאכתו נאמנה. הוא שימש דוגמא לחבריו ביחסו לזולת ובעצם אישיותו.

נחום גויס לצה”ל בראשית פברואר 1971 ולמרות כישוריו ונסיונו כחובש – ביקש שיציבוהו ליחידה קרבית. לאחר הטירונות ולאחר שהשתלם בקורס למקצועות הטנק, הוצב ביחידה כאיש צוות טנק. הוא שימש נהג, תותחן ומש”ק טנק ביחידת שריון בדרום. כחייל היה אהוד על חבריו ליחידה ועל מפקדיו כאחד, ביצע ביעילות כל אשר נדרש ממנו והיה עוזר לכל אדם ברצון. את חופשותיו הספורות בילה בבית הוריו, ותמיד מצא זמן לגשת למרכז “מגן-דוד-אדום”, לעזור שם כמיטב יכולתו ולשאול לשלום מכריו.

כשפרצה מלחמת יום הכיפורים הוזעקה יחידתו לקרבות באזור תעלת סואץ. ביומה הראשון של המלחמה, י’ בתשרי תשל”ד (6.10.1973) נפל בקרב והוכרז כנעדר. לימים זוהתה גופתו והוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בקרית-שאול. השאיר אחריו הורים ואח. דרגת סמל-ראשון הוענקה לו לאחר נופלו וקיבלוה בשמו הוריו ואחיו הצעיר שמעון.

להנצחת שמו הציבה משפחתו לוח זיכרון בבית-הספר “הלל” ברמת-גן; כן הוקמה אנדרטה לזכרו בכניסה לבניין “מגן-דוד-אדום. גוש דן” ברמת-גן.