סגן שמעון שפרינגר ז”ל

בן מרים ויצחק
נולד בקיבוץ טירת צבי
ב- י”ג בשבט תשי”ב, 8.2.1952
התגורר בטירת צבי
התגייס בפברואר 1971
שרת בחיל השריון
יחידה: חטיבה 14, גדוד 9
תפקיד: מפקד מחלקת טנקים
נפל בקרב
ב- י’ בתשרי תשל”ד, 6.10.1973
במלחמת יום הכיפורים
מקום נפילה: ליד “אורקל”
באזור סיני ותעלת סואץ
מקום קבורה: קיבוץ טירת צבי
הותיר: הורים ושלושה אחים

שמעון, בן מרים ויצחק, נולד ביום י”ג בשבט תשי”ב (8.2.1952) בקיבוץ טירת-צבי ושם גדל. הוא למד בבית-הספר היסודי המשותף בשדה-אליהו והמשיך בלימודיו התיכוניים באותו בית-ספר, במגמה המקצועית. שמעון היה ילד עירני, עליז ושובב שהיה תמיד במרכז חברת הילדים. נפשו לא חשקה בלימודים ולמרות שהיה כישרוני ובעל תפיסה מהירה, העדיף את עבודת האדמה. מורו מכיתה י”ב סיפר שכשרצה, הגיע שמעון להישגים נאים, אבל הוא התקומם נגד המסגרת הצרה של הכיתה ושאף למרחבים הירוקים שסביב המשק. הוא היה נער עירני ומלא סקרנות לגבי כל הסובב אותו. היה לו כושר אילתור והמצאה, ולא הייתה בעיה שלא פתר מיד. מטבעו היה נער חברותי וטוב לב, לא יכול היה לשאת מעשי עוול לזולת ומיד היה נחלץ לעזרה.
שמעון גדל בחיק משפחה חמה ואוהבת והיה בן מסור להוריו ורע נאמן לאחיו. הוא התחנך לפי אידיאלים של אהבת הארץ והעם ולפי מוסר עבודה. עבודת האדמה וענף הפלחה בפרט היו אהבתו הגדולה והוא עבד ללא ליאות, מתוך מסירות ויכולת תפוקה שלא היו כדוגמתן. מנעוריו היה חובב ספורט, עסק בריצה, בשחייה ובכדורעף, והגיע להישגים נאים. כמו כן אהב לטייל ומהטיולים הרבים שערך ברחבי הארץ, הביא עמו “מציאות” שונות: אבנים מעניינות, קונכיות, זרדים וענפים שצורתם משונה, ואת כל אלה שמר כאוסף במגירותיו.

שמעון גויס לצה”ל בתחילת פברואר 1971 והוצב לחיל השריון. לאחר הטירונות ולאחר שהשתלם בקורס למקצועות הטנק, נשלח לקורס מפקדי טנקים ואחר-כך השלים קורס קצינים וקורס קציני שריון. בתום תקופת האימונים הוצב לאחת היחידות בסיני.
במהלך שירותו בצבא התבגר והיה לאדם אחראי וממושמע, שהצליח להסתגל למסגרת הנוקשה והקפיד למלא בדייקנות את כל אשר נדרש ממנו. לפי עדות של מפקד הפלוגה שלו בקורס קצינים, היה חניך מצוין ובעל תושייה. הוא היה מפקד טוב, שלא הקפיד עם פקודיו על גינוני משמעת ונהג בהם כחבר, שאפשר לפנות אליו בשעת הצורך. אך יחד עם זאת דרש יחס רציני ומסירות לעבודה ולטנק.
שמעון הקפיד לשמור על קשר הדוק עם הבית ועם המשק, כתב הביתה לעתים קרובות והתעניין בשלום כל אחד מבני המשפחה ובמצב ענפי המשק בכלל, וענף השלחין החביב עליו בפרט. אולם כנער שחונך על ברכי המסורת ושקד לשמור עליה בקפידה, הגיע הביתה לחופשות מעטות בלבד, מאחר שהחופשות חלו בימי שישי-שבת. הוא לא רצה לחלל את השבת ולכן העדיף להשאר בבסיס הרחוק. בפעמים המעטות שהגיע הביתה, היה מאושר כל כך שלא רצה דבר אלא להיות יחד עם המשפחה. אך כמובן לא ויתר על נסיעה בטרקטור כדי לראות מה שלום השדות.

כשפרצה מלחמת יום הכיפורים היה שמעון מוצב בגזרה הצפונית של תעלת-סואץ. ביום י’ בתשרי תשל”ד (6.10.1973) השתתף בקרבות הבלימה נגד כוחות האויב, שחצו את התעלה. לאחר לחימה קצרה ועיקשת באזור מעוז “לחצנית”, נפגע הטנק שלו והוא נהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בטירת-צבי. השאיר אחריו הורים ושלושה אחים. לאחר נופלו הועלה לדרגת סגן.

במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: “בנכם, סגן שמעון ז”ל, שירת ביחידה בתפקיד מפקד מחלקת טנקים. היה אהוד עלי, על מפקדיו הישירים ועל חייליו, מהם דרש הרבה תוך הקפדה על רמת הביצוע הגבוהה. יחד עם זאת לא מש החיוך מפניו ותמיד הייתה בפיו מלת עידוד לפקודיו. ביום שבת, י’ בתשרי, יצא בראש מחלקתו יחד עם כל היחידה לבלום את האויב ונפגע מאש האויב ונפל. גם בצהרי יום-הכיפורים, כאשר היו ידיעות על אפשרות פריצת מלחמה, סירב שמעון ז”ל להפסיק את הצום ושמר עליו עד הרגע האחרון”.
הקיבוץ ובני המשפחה הוציאו לאור חוברת לזכרו ובה דברים על דמותו, קטעים ממכתביו וממכתבי תנחומים שנשלחו למשפחה השכולה.