סמ”ר רמי רויף ז”ל

בן חיה ויצחק
נולד בקיבוץ גת
ב- ז’ באייר ת”ש, 15.5.1940
התגורר בקיבוץ גת
התגייס באוגוסט 1959
שרת בצנחנים
יחידה: גדס”ר ונ”ט 317/582
תפקיד: מש”ק סיור
נפל בעת מילוי תפקידו
ב- כ”ד בתשרי תשל”ד, 20.10.1973
מקום נפילה: אזור “פוקסטרוט”
באזור מצרים – הגדה המערבית
מקום קבורה: קיבוץ גת
הותיר: אשה ושתי בנות, הורים אח ואחות

רמי, בן חיה ויצחק, נולד ביום ז’ באייר ת”ש (15.5.1940) בקיבוץ גת. הוא סיים שש שנות לימוד בבית-הספר היסודי בקיבוץ ואחרי-כן המשיך וסיים את לימודיו היסודיים והתיכוניים במוסד החינוכי בנגבה.
מילדותו התבלט ביופיו, ביושרו וברגישותו לסדר. כשנטל תפקיד על עצמו, היה משקיע בו את כל מרצו ולבו.
תמיד היה נלחם נגד תופעות שליליות בחברה – גדולות כקטנות – ומקפיד להוקיען. בשנת 1952 עבר עם חבריו לקבוצה אל המוסד החינוכי בנגבה והקים עם חבריו את קבוצת “לפיד”. גם כאן התגלה רמי כתלמיד טוב, מסודר ושקדן. הוא לא העדיף שום מקצוע על משנהו ותמיד השתדל להשיג את המקסימום בכל שטח.
אף שלא היה חובב ספורט מושבע הפך בזכות נתוניו הגופניים לאחד מעמודי התווך של האתלטיקה הקלה במוסד, ואחרי-כן היה לאלוף המוסד בקפיצה לגובה. הוא היה מן הפעילים בוועדות הקבוצה, כן היה חבר במזכירות הקבוצה ובשנת 1955 היה מדריך של קבוצת הנוער “אורן” בגת- גלאון.
עוד מילדותו ניחן בכישרון תיאטרלי בולט ואהב להציג ולחקות דמויות מחיי היום-יום ואישים מעולם הבד והתיאטרון. כך היה נוהג לבדר ולשעשע את חבריו והיה נהנה בהנאתם. הוא השתתף בהצגות ובמערכונים, שהוצגו על-ידי הקבוצה, כשבדרך כלל הוא מגלם את אחת הדמויות המרכזיות במחזה.
בתקופת חניכותו במוסד התקשר מאוד לענף המספוא ולאחר שסיים את לימודיו וחזר הביתה, הצטרף לצוות המספוא וזמן-מה לאחר מכן כבר היה מרכז הענף.
רמי היה מסוג האנשים שהתייחסו לכל דבר ברצינות. תמיד ביקש לדעת ולהבין, תמיד היה איכפת לו מה קורה וכאשר לא נחה דעתו מניהולם של דברים היה מתווכח, רב ומנסה לשנות ולתקן. תמיד נחלץ לעזרה ולא חיכה עד שיבקשו זאת ממנו.

רמי גויס לצה”ל במחצית אוגוסט 1959 והתנדב לצנחנים. לאחר הטירונות התקבל לסיירת הצנחנים, השתלם בקורסים שונים והיה למש”ק סיור. לאחר ששירת ביחידה כלוחם מהשורה, ניסו לשכנעו שיעבור קורס קצינים אך הוא סירב, כי חשש שבסיום הקורס יישלח לפקד על יחידה אחרת ולא הובטח לו שיחזור לסיירת אל חבריו, שאתם קשר קשרי רעות אמיצים.
בתחילת 1962 סיים רמי את שירותו הסדיר וחזר למשק. הוא נשא לאישה את חברתו רעיה וברבות הימים נולדו לזוג שתי בנות. תקופה ארוכה עבד בשלחין, ואהבתו הגדולה לסדר המופתי באה לידי ביטוי בעבודתו בשלחין. לטרקטור שלו נתן טיפול מעולה ועבודתו בשדה הייתה מושלמת. הקווים הישרים של הזריעה שלו היו לשם דבר בכל המשק.
מזמן לזמן היה נקרא לתקופות של שירות מילואים וכשפרצה מלחמת ששת הימים נלחם יחד עם יחידתו בכיבוש ירושלים ואחרי-כן ברמת הגולן.
בשנת 1971 יצא לעבור בקיבוץ הארצי במחלקת התחבורה. בתחילה שימש כנהג ואחרי-כן התמנה רכז המחלקה. תקופת שירותו בקיבוץ הארצי לא תישכח לעולם מזיכרון כל עובדי המחלקה. רמי, שחוש הצדק והיושר הנחו אותו כל חייי, הנהיג את המחלקה בצדק ובשוויון מוחלט. תמיד השתדל שכל חבר יהיה מרוצה מסידור העבודה. בתקופת עבודתו הוקיע וחיסל את מנהג הנסיעות הפרטיות. הוא גם היה פחות לרעיונות חדשים ולעצות מועילות ולא פעם, כשנוכח בצדקת חבריו, היה מודה בטעותו,מאמץ ומיישם את דברי חבריו. לא פעם לקח על עצמו תפקידים שונים, שלא נכללו בעבודתו, כדי להקל על חבריו.
הוא היה אהוב על הכל בקיבוץ הארצי ושמו עולה ומוזכר תמיד מחדש במסדרונות המחלקה, כאדם שתרם לעבודה, קידם ושיפר אותה.

כשפרצה מלחמת יום הכיפורים גויס רמי ונשלח לחזית הדרום. ביום כ”ד בתשרי תשל”ד (20.10.1973) כשנלחם על הרמפה הצפונית בחיץ החקלאי, מעבר לתעלת סואץ, נפגע כלי רכבו מפצצת נ”ט והוא נהרג במקום. הוא הובא למנוחת- עולמים בבית-העלמין בקיבוץ גת.
השאיר אחריו אישה ושתי בנות, הורים, אח ואחות. לאחר נופלו הוענקה לו דרגת סמל-ראשון.

באחד ממכחבי התנחומים הרבים שקבלה המשפחה כתב מפקדו: “מחלקתו של רמי הייתה בקו האש. החל מן הקרב הראשון של הסיירת על “החווה הסינית” נפלו טובי חברינו ולוחמינו. היה צורך בבגרות נפשית וכוח התגברות עצומה כדי להוסיף וללכת קדימה. רמי לא הוציא הגה מפיו וכדרכו, בדוגמתו ובמעשיו השפיע סביבו השפעה עמוקה. רמי שייך היה לאותה חבורה נפלאה של אנשי ביצוע, אשר הרעיון שמאחורי הביצוע טבוע עמוק בלבם. עם טובי חבורה זו נפל. חותמם של רמי וחבריו חזק מן המוות והוא יוסיף להאיר לנו את דרכנו”.
משפחתו וקיבוצו הוציאו לאור חוברת לזכרו, שכלולים בה מדבריו, מדברי המשפחה ומדברי חברים על דמותו.