רב”ט יעקב (קובי) ברג ז”ל

בן פנינה ואביתר
נולד בקיבוץ דברת
ב- כ”ו באייר תשי”א ,1.6.1951
התגורר בדברת
התגייס ב- 30.10.1969
שרת בחיל השריון
יחידה: חטיבה 14, גדוד סיור 87
תפקיד: מש”ק סיור
נפל בקרב
ב- כ’ בתשרי תשל”ד , 16.10.1973
במלחמת יום הכיפורים
מקום נפילה: “החווה הסינית” – בין ציר “שיק” לציר “טרטור”
באזור סיני ותעלת סואץ
מקום קבורה: קיבוץ דברת
הותיר: הורים, שתי אחיות ואח

יעקב, בן פנינה ואביתר, נולד ביום כ”ו באייר תשי”א (1.6.1951) בקיבוץ דברת ולמד בבית-הספר היסודי במשק. הוא המשיך את לימודיו בבית-הספר התיכון “העמק המערבי” ביפעת. בתקופה שלמד בבית-הספר התיכון היה פעיל במיוחד בהדרכת נוער.  במשך שנה ריכז את חברת הילדים בכפר-תבור, עוד שנה עשה כן בעפולה-עילית וכן ריכז את חברת הנוער במשקו במשך שנה. קובי היה תלמיד מצטיין בבית-ספרו ונשלח למחנה הנוער שוחר-מדע במכון ויצמן. אחר כך נשלח גם למחנה נוער שוחר-מדע בינלאומי, שנערך בלונדון. היה בקובי מיזוג נפלא של הריאליסט (בעיקר מתמטיקאי) והומניסט. הוא היה קורא נלהב של ספרות טובה ושירה, והוריו ומוריו השפיעו עליו תמיד ללמוד הוראה, כדי שיחזור ללמד במשק. ואכן, כחודשיים לפני נפילתו נרשם קובי לאוניברסיטה בירושלים. שעות ארוכות מזמנו היה קובי מקדיש לכתיבת שירים, כמו שיר זה, שנמצא בעזבונו: “כולם יורים עלי / רוצים בטוב אולי / אבל יורים. / אמצא לי נחת בשביל / לא אדע לאן יוביל / אבל אלך. / ראיתי אנשים שורקים / שיר מלחמה מזמרים / אבל שורקים. / והרובה הוא הפה / מדברים דברים הרבה / אבל רובה. / ואנשים יורים יורים / כולם אלי מתכוונים / ויורים”.

יעקב גויס לצה”ל בשלהי אוקטובר 1969, ולאחר שהוצב לחיל השריון סיים את הכשרתו בבית-הספר לשריון. הוא היה חייל טוב, עצמאי, נבון ובעל תושייה. מפקדיו העריכו אותו וחיבבוהו וחבריו אהבוהו ומצאו בו ידיד נאמן, רחב-לב וחביב.

כשפרצה מלחמת יום הכיפורים, נשלח יעקב עם כוח טנקים לגזרה הדרומית של תעלת סואץ והשתתף בקרבות הבלימה נגד המצרים.
ביום כ’ בתשרי תשל”ד (16.10.1973). בעיצומה של הפריצה הגדולה אל מעבר לתעלה – נהרג קובי מפגיעת פגז בנגמ”ש שלו, כאשר עסק בפינוי פצועים. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין שבקיבוצו, דברת. השאיר אחריו הורים, שתי אחיות ואח. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל.

במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: “בנכם היה אהוב ומקובל על חבריו ועל מפקדיו. מעשיו של בנכם ושל חבריו לנשק, היו לנו מקור-כוח. אבדתכם היא אבדתנו…”