סמ”ר חיים-יהושע רזמיבש (נחשוני) ז”ל

בן רבקה ומאיר-צבי
נולד בירושלים
ב- כ”א בתשרי תשי”א, 2.10.1950
התגורר בבני ברק
התגייס ב- 14.11.1968
שרת בחיל השריון
יחידה: חטיבה 600, גדוד 407
תפקיד: טען-קשר טנק
נפל בקרב
ב- כ’ בתשרי תשל”ד, 16.10.1973
במלחמת יום הכיפורים
מקום נפילה: “החווה הסינית” – צומת “טרטור” – “לכסיקון”
באזור סיני ותעלת סואץ
מקום קבורה: תל אביב- קרית שאול
הותיר: הורים ושלושה אחים

חיים-יהושע, בן רבקה ומאיר-צבי, נולד ביום כ”א בתשרי תשי”א (2.10.1950) בירושלים. הוא נקרא על-שם סבו, רבי חיים-יהושע רזמיבש הי”ד, שהיה גאון בתורה תלמיד חכם מופלג, ונספה באושויץ בימי השואה הנוראה. יהושע למד בבית-הספר היסודי “במעלה”, ובשנת 1961 עבר עם הוריו להתגורר בבני ברק, שם המשיך למודיו היסודיים בבית-הספר הדתי “תלמוד תורה מרכז”. יהושע היה בין התלמידים המצטיינים וזכה בציונים מעולים ובפרסים רבים. את למודיו התכוניים המשיך בישיבת בני-עקיבא בכפר-הרוא”ה וגם שם כדרכו הצטיין בתלמודו במגמה הריאלית. אמר עליו רבו, הרב צוקרמן שליט”א: “שלוש תכונות עיקריות היו בו ביהושע: הוא היה בעל מחשבה מעמיקה, היה בעל מעשים והיתה בו חדוות חיים”.

יהושע התגייס לצה”ל במחצית נובמבר 1968 לשורותיו של חיל השריון. במסגרת שירותו עבר קורס למקצועות הטנק, קורס תותחני טנקים וקורס מדריכי קשר. את הקורסים כולם סיים בציונים גבוהים. במהלך שירותו נטל חלק עם יחידתו במלחמת ההתשה ובשלהי שירותו שימש כמדריך קשר בבית-הספר לשריון. כאשר סיים את שירות החובה במחצית נובמבר 1971 כתב עליו מפקדו בתעודת השחרור: “יהושע היה מדריך מעולה ובעל ידע רב במקצועו. הוא ביצע את תפקידו בצורה הטובה והיעילה”. משיצא לחיים האזרחיים, החל ללמוד בחוג לכלכלה וראיית חשבון באוניברסיטת בר-אילן, וגם שם היה בין הסטודנטים המצטיינים. סיפר עליו מורו, פרופ’ רוזנברג: “יהושע צד את עינינו מהרגע הראשון. הוא היה עילוי. הוא היה משופע שפע רב בשתי תכונות אלו: הכשרון והחסד. תלינו בו תקוות גדולות וקיווינו שיהיה בעתיד אחד ממעצבי הכלכלה בארצנו”.
קרקע גידולו של יהושע היתה בבית שמחד, נשבה בו רוח של חסידות עממית, מזרח-אירופאית; ומאידך, שרתה בו רוח של לאומיות-ציונית שורשית, ארצישראלית. בית של שמחת חיים וניגון חסידי לצד נתינה וחסד. יהושע דבק בדרך בה גדל וחונך בבית ובישיבה, מבלי לסטות ממנה כמלוא הנימה. היה שקט מאוד וממעט דיבור. חוט של צניעות וענווה היה משוך עליו בכל דרכיו. היתה בו רגישות, שמחת חיים וטוב לב, ומסירות רבה למשפחה ולחברים. הוא היה ברוך כשרון וניחן בשכל טוב, ובכל שלב של חייו גמרו עליו מוריו ומכריו את ההלל. כשרונו בא לביטוי, בין השאר, ביכולתו המרשימה ב”שדה” השחמט, שהיה תחביבו הנבחר לצד קריאת הספרים.

במלחמת יום-הכיפורים שירת יהושע כטען-קשר בגדוד השריון 407 שלחם בחזית הדרום במסגרת “אוגדת שרון”. בימים הראשונים של המלחמה נטל חלק בקרבות הבלימה הקשים מול הצבא המצרי. ביום כ’ בתשרי תשל”ד (16.10.1973), יום אחד לפני יום הולדתו העשרים ושלושה, הוטלה על יחידתו המשימה לפריצת ראש הגשר לגדה המערבית של תעלת-סואץ. בקרבות העזים שנתחוללו אותו הלילה, ובאחד הנסיונות לפריצתו של הציר, שהיה ידוע בכינויו “לכסיקון-טרטור”, בסמוך ל”חווה הסינית”, נפגע הטנק מטיל אויב ויהושע נפל חלל. לאחר ארבעה חודשים בהם נחשב כנעדר, הובא יהושע למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בקרית שאול.
בגלויה אחרונה ששלח להוריו משדה המערכה, ביום נפילתו, טרם צאתו לקרב האחרון, הוא מאופק כדרכו ומבליע הסערה המתחוללת סביבו, אך מיצר כי: “…מה שאין כאן זה סוכה ובקושי אני יודע באיזה יום החג נופל”.
יהושע הותיר אחריו הורים ושלושה אחים. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון.

במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: “יהושע הצטיין במילוי תפקידו כטען-קשר למן הקמתה של היחידה ועד ליום נופלו. הוא בלט בכושרו המקצועי ובאחריותו הרבה”.
לזכרו הקימה המשפחה קופת גמילות חסדים בשם “נפש חי”.