סמ”ר רמי הלפרין ז”ל

בן רחל ולוי יצחק
נולד בתל אביב
ב- כ”ג באדר תשי”ב, 20.3.1952
התגורר בתל אביב
התגייס ב- 26.7.1970
שרת בחיל השריון
יחידה: חטיבה 14, גדוד 184
תפקיד: לוחם חרמ”ש (צלם)
נפל בקרב
ב- כ”ב בתשרי תשל”ד, 18.10.1973
במלחמת יום הכיפורים
מקום נפילה: מצפון לציר “שיק”
באזור סיני ותעלת סואץ
מקום קבורה: תל אביב – קרית שאול
הותיר: הורים, אח ובת (לסיפורה המופלא של ביתו והדרך בה גילתה שהיא ביתו, הקש כאן).

רמי, בן רחל ולוי-יצחק, נולד ביום כ”ג באדר תשי”ב (20.3.1952) בתל-אביב ולמד בבית-הספר היסודי “בר כוכבא” ובבית הספר “תיכון-חדש” בתל-אביב. בהיותו תלמיד בבית-הספר התעניין רמי בתחום התעופה ובנה דגמי מטוסים. אולם, מגיל ארבע עשרה החל לצלם, והצילום היה לתחביבו העיקרי ולתחום התעניינותו במשך שנים רבות. משבגר הפך התחביב למקצוע ורמי נהיה צלם עיתונות מצליח. את האהבה לצילום ירש מאביו, שהוא צלם חובב מוותיקי ההגנה, אשר שירת בצה”ל כקצין בדרגת סרן במלחמת הקוממיות. צילומיו הראשונים של רמי פורסמו בירחון “צילום לחובב” והוא זכה בפרסים שונים בתחרויות לחובבים. אחדות מעבודותיו התפרסמו בשנתון הצילום ואחרי-כן בעיתונות – ב”מעריב” ובשבועון “העולם הזה”, שם עבד כצלם המערכת. בחופשותיו מלימודים עבד רמי כעוזר לצלם עיתונות מקצועי. הוא אהב לצלם אנשים ונופים, וכך הונצחו דמויותיהם של חבריו וידידיו הרבים של הנער החברותי ואוהב החיים. אולם יותר מכל אהב רמי את ירושלים ואת נופיה, ואכן היטיב להנציח בתצלומיו את העיר העתיקה-חדשה על כל פינותיה וצפונותיה. אך אהבתו לעיר לא התבטאה באמצעות המצלמה בלבד: רמי קרא ולמד הרבה על ירושלים העתיקה והקדיש לה את עבודת-הגמר בבית-הספר התיכון, שנושאה היה “הר הבית”. כשהיה רמי תלמיד בכיתה י”ב, השתתף עם חבריו ב”חוג למחשבה עצמית” שהוקדש לעיון בתולדות היחסים בין ישראלים לערבים.

רמי גויס לצה”ל בסוף יולי 1970 ושירת ביחידת חרמ”ש בחיל השריון.
הוא השלים קורס רובאי חרמ”ש וקורס מ”כים חרמ”ש וכיוון שהצטיין בהישגיו, נשלח להדריך טירונים, אולם את רוב תקופת שירותו עשה במעוזי תעלת-סואץ. שם הנציח רמי בתצלומים את המעוזים, את התעלה ואת חבריו ביחידות הקרביות, בחיי היומיום שלהם. למחרת שחרורו מהשירות הסדיר החל רמי לעבוד כצלם המערכת בשבועון “העולם הזה”. הוא הצטיין בעבודתו, התנדב למלא כל משימה עיתונאית בכל שעה, ביום ובלילה, ועשה מלאכתו ברמה מקצועית גבוהה. הנושאים שאהב לצלם היו לרוב קשורים בחיי אנוש ובמאבקם של בני אדם נגד עוולות וקיפוח. רק שלושה חודשים הספיק רמי לשמש צלם המערכת, אך גם בתקופה קצרה זו התבלט כעובד אחראי וצלם עיתונות מצטיין.

כשפרצה מלחמת יום הכיפורים לא גויס רמי, כיוון שהשתחרר מהשירות הסדיר זמן קצר לפני כן ועדיין לא הוצב ליחידת מילואים. כעבור ימים אחדים יצא מצויד במצלמותיו לחזית הדרום והתייצב ביחידת השריון, שבה שירת בשירות הסדיר.
הוא צילם את לוחמי המעוזים, את קרבות השריון הגדולים שראה, את לוחמי חיל-ההנדסה, שהקימו את גשר הצליחה ואת הטנקים הראשונים, שצלחו את תעלת-סואץ. רמי השתתף כלוחם חרמ”ש וכצלם-צבאי בקרב של יחידתו לכיבוש מתחמי “החווה הסינית”. בקרב זה נפגע ונהרג מאש המצרים ביום כ”ב בתשרי תשל”ד (18.10.1973), והובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-שאול.
השאיר אחריו הורים ואח. אחרי נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון.

במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו, כי רמי לחם באומץ-לב ובחירוף-נפש. אלפי צילומים של רמי נותרו בביתו ומאות פורסמו בעיתונים שעבד בהם וביניהם סרטי הצילום האחרונים, שצילם זמן קצר לפני שנפל בקרב. אלה ראו אור בשבועון “העולם הזה”, שם פורסמה ב-31.10.1973 כתבת-ענק לזכרו של רמי ומאמר הערכה של העורך, על דמותו של צלם-המערכת שנפל בקרב; להנצחת זכרו של רמי הוקמה קרן שנמסרה לאקדמיה “בצלאל” בירושלים, כדי שפירותיה יוענקו מדי שנה בשנה לתלמיד מצטיין בפקולטה לצילום.