סמל יוסף זילברשטיין ז”ל

בן מרים ושלמה
נולד בהונגריה
ב- ד’ בחשוון תש”ט, 6.11.1948
התגורר במירון
התגייס ב- 2.11.1967
שרת בחיל השריון
יחידה: חטיבה 14, גדוד 184
תפקיד: טען-קשר טנק
נפל בקרב
ב- כ”ב בתשרי תשל”ד, 18.10.1973
במלחמת יום הכיפורים
מקום נפילה: ציר “נחלה”
באזור סיני ותעלת סואץ
מקום קבורה: נהריה
הותיר: אב, אם, אח ואחות

יוסף, בן מרים ושלמה, נולד ביום ד’ בחשון תש”ט (6.11.1948) בהונגריה, ועלה ארצה עם משפחתו בשנת תשי”ז. הוא למד בבית-הספר היסודי “חמד” במירון, המשיך את לימודיו העל-יסודיים בבית-הספר התיכון- דתי “בארות יצחק” וסיים בבית-הספר התיכון של קבוצת יבנה. בני משפחתו, קראו לו בחיבה יוש’קה, ואילו חבריו בבית הספר כינוהו – יוסי.
יוסי היה נער רגיש ושקט. בילדותו היה עליו להיאבק בקשיי הקליטה וההסתגלות, שהיו מנת חלקו כעולה חדש בארץ. הכרת פניו ענתה בו שאינו בן הארץ, סיפר אחד מחבריו לכיתה והוסיף, שביוסי היו טבועות ביישנות והסתייגות של יליד הגולה. על תכונות אלה נוספו רצינותו ותכליתיותו, שכן השתדל בכל מאודו להתערות בחיי החברה והתרבות של הארץ. כנער שידע טעם ילדות בנכר, העריך יוסי מאוד את החופש ואת הגאווה הלאומית.
פעם, בעת מלחמת ששת הימים, חלף על פני קבוצת חיילים בדרכו הביתה מבית הספר. החיילים קראו לעבר יוסי וחברו, שהם “דתיים משתמטים”. יוסי בא הביתה אבל וחפוי-ראש ומרוב עלבון צורב, סירב להמשיך ללמוד. רק לאחר המלחמה חזר ללמוד וסיים את לימודיו. איש לא תיאר לעצמו אז, שיוש’קה יוכיח במחיר חייו שאיננו משתמט.

יוסף גויס לצה”ל בראשית נובמבר 1967 והוצב לחיל השריון. לאחר סיום הטירונות השתלם בקורס מקצועות-טנק, והוצב ליחידת שריון כטען-קשר בדרגת רב- טוראי. הוא היה חייל מסור ואחראי וביצע מה שהוטל עליו ביעילות ובנאמנות. חרף קשיי הסתגלות לחיי הצבא, לא התלונן בבית על מצבו. כשבא הביתה לחופשה קצרה, ביקש תמיד לעזור לבני משפחתו ולידידיו. כל ישותו קרנה אהבה וחום.
בראשית נובמבר 1970 כשהשתחרר מהשירות הסדיר, התלבט יוסי בבחירת דרכו בעתיד. לאחר הרהורים ממושכים ושיחות עם הוריו, החליט ללמוד בשלוחת בר-אילן שבצפת. בבקרים עבד יוש’קה, תחילה כמנהל חשבונות ואחר-כך כמורה בבית הספר המקיף במירון. הוא התייחס בכובד ראש אל תלמידיו, הקפיד בהכנה מדוקדקת של חומר הלימודים והורה במרץ ובהתלהבות. כשנקרא כפעם בפעם לתקופות של שירות מילואים, לא התלונן ולא רטן. הוא ידע שעל כל איש ואיש לשאת במעמסה הבטחונית.
בקיץ 1973 החליט יוש’קה לשאת לאישה את חברתו, ותאריך הנישואין נקבע ליום 23 באוקטובר 1973. השניים שקדו במרץ רב בהכנות להקמת מעונם. איש לא תיאר לעצמו שהחלום לא יתגשם.

כשפרצה מלחמת יום הכיפורים נקרא יוסף ליחידתו כשהיה בבית הכנסת. הפרידה הייתה חפוזה ונרגשת; יוסף היה מבולבל, ושאל, כאילו אינו מאמין: “האם לא קראו לי ?” – הוא נשלח לחזית הדרום והשתתף כטען-קשר בטנק בקרבות הבלימה והפריצה. במכתב האחרון ששיגר לבני משפחתו כתב שהוא מרגיש מצוין, ומקווה להגיע לטקס החתונה שלו.
ביום כ”ב בתשרי תשל”ד (18.10.1973) השתתף יוש’קה בקרב עם צוות הטנק שלו, שלחם באזור “החווה הסינית”. אחד מאנשי הצוות הודיע שהטנק נתקע. לאחר הודעה זו לא ראו עוד אנשינו איש מצוות הטנק. יוסף הוכרז כנעדר, וכשהוחזרה גופתו על-ידי המצרים הוכרז כחלל, והובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בנהריה. השאיר אחריו אב, אם, אח ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל.