רב”ט דלי לייבוביץ ז”ל

בן פאני ויעקב
נולד ברומניה
ב- כ”ד בסיון תשי”ד, 25.6.1954
התגייס ב- 2.11.1972
שרת בחיל השריון
יחידה: חטיבה 14, גדוד 52
תפקיד: תותחן טנק
נפל בקרב
ב- ט”ז בתשרי תשל”ד, 12.10.1973
במלחמת יום הכיפורים
מקום נפילה: ליד “נוצה”
באזור סיני ותעלת סואץ
מקום קבורה: אשדוד
הותיר: הורים ואחות

דלי, בן פני ויעקב, נולד ביום כ”ד בסיון תשי”ד (25.6.1954), בעיר סבני שברומניה, ובשנת 1966 עלה עם משפחתו לארץ. את לימודיו היסודיים התחיל בבית ספר בעיר הולדתו, ובארץ המשיך בבית-הספר הממלכתי “אילנות” באשדוד. אחרי כן למד בבית-הספר התיכון ” רוגוזין” באשדוד, שם השתלם במגמה הריאלית. בשנות נערותו היה חבר בתנועת “השומר הצעיר”, השתתף בחוג לגדנ”ע אוויר, בחוג לפיסיקה, שנערך ב”מכון וייצמן למדע”, ובחוג לחקר השואה. דלי היה פעיל מאוד בבית-הספר. הוא ערך תערוכה לזכר השואה, ועסק במאבק להגנת האסירים הפוליטיים היהודיים בברית המועצות, ואף גרר אחריו את כל חבריו. סיפר עליו מחנכו: “צנוע ושקט היה דלי, בעל היגיון בולט ואינטליגנציה גבוהה. למרות נטיותיו הברורות למקצועות הריאליים, גילה התענינות בכל שטחי החיים. דעותיו והערכותיו היו תמיד מעניינות ומעמיקות, דלי היה חניכי וידידי, ושפה משותפת הייתה בינינו. נעים הליכות היה, חביב על כולם. בעל אופקים רחבים, חרוץ לאין גבול ופעלתני תמיד”. הוסיף חברו גבי: “בדלי היו הכישרונות, הרצון וההתמדה של איש מדע. מעולם לא שקט ולא נרגע עד שמצא פיתרון לבעיות מתמטיות בהן נתקל, והוא היה המקור הראשון אליו פנתה הכיתה, כשהתעוררו קשיים. גם במקצועות אחרים היו לו רעיונות מקוריים, שזכו לתשבחות רבות.
דלי אהב גם ספורט ִ את הריצה והשיוט, הוא אהב לצלם ולפתח את תמונותיו, היה לו חוג של חברים קרובים, שבחר בקפידה ולהם היה חבר נאמן ומסור עד בלי די. מבחינות רבות היה דלי מבוגר מבני גילו; היו לו דעות ברורות מאוד, ותמיד חיפש את הצדק המוחלט. סבורני שהאמין בלב שלם בקיומו הממשי של המושג המופשט הזה”. סיפר חברו נחמן: “ספק אם יהיה לי אי-פעם חבר נאמן כמו דלי. זכורני כאשר דלי סיים את בחינות הבגרות בהצלחה, ישב שעות ארוכות ואסף את כל חומר הלימודים, שאירגן לעצמו בתקופת לימודיו, בטענו שאומנם הוא גמר ללמוד, אך יש חברים שעדיין לא סיימו ואולי עבודתו תהיה להם לעזר. הוא האמין תמיד שהאדם חייב ומסוגל לעזור לזולת. דלי תמיד שאף להצליח ולהצטיין בכל שטח, ויחד עם זאת היה עניו, נוח לבריות וידידותי”.

דלי גויס לצה”ל בראשית נובמבר 1972 והוצב לחיל השריון. לאחר הטירונות השתלם בקורס למקצועות הטנק ובקורס תותחני טנקים ואת שניהם סיים בציונים גבוהים. סיפרו עליו חבריו ליחידה: “דלי היה תותחן מקצועי, שעינו חדה כעין העיט.
למרות שהיה אוהב שלום בטבעו, למד להכיר את הטנק ואת דרך הפעלתו ונהג בו כמו ברכבו הפרטי. הוא היה מהטנקיסטים המצטיינים שלנו. בהיותנו בקו, היה יושב בלילות וקורא את תורות הפיסיקה והמתמטיקה הגבוהה. בכל דבר הצטיין ִ במטווח תותחים קיבל את הציון 5.98! תמיד סיפר לנו. שתקוותו הגדולה היא להגיע לתואר גבוה בשטח האווירונאוטיקה ולהיות מדען בבסיס שילוח של טילים או של חלליות”.

מלחמת יום הכיפורים מצאה אותו ואת יחידתו בחזית סיני. על לחימתו בימי הקרבות סיפרו חבריו: “דלי לא איכזב. הוא פגע בכל המטרות, לחם בעוז וללא התרגשות והשמיד טנקים רבים. לא לחינם היה התותחן המצטיין שלנו. הוא הוכיח במלחמה, שהיה חייל מעולה ואפשר היה לסמוך עליו בכל מצב. כאשר אמרנו לו ‘כל הכבוד, דלי ענה בצניעותו האופיינית ‘אה, אל תגזימו’. דלי נהרג כגיבור”. בקרב שהתחולל ליד תעוז “שדה” ביום ט”ז בתשרי תשל”ד (973 12.10.1) נפגע מטיל נ”ט ונפל. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין באשדוד. השאיר אחריו אב, אם ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי.

במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: “דלי היה תותחן מעולה, חייל מוכשר ואמיץ, נבון מאוד ואהוב על חבריו ועל מפקדיו”. משפחתו הוציאה לאור חוברת לזכרו ובה דברי חברים על דמותו, וקטעים מרשימותיו ומעבודותיו במסגרת החוגים הרבים שהשתתף בהם.