1.הפלוגה המבצעית לפני המלחמה

– ההיכרות הראשונה ביני ובין דוד אהרוני, החלה בתחילת חודש פברואר 1973, כתשעה חודשים לפני המלחמה.

– המפגש בינינו היה בגדוד 79 ברפידים. דוד הגיע מפלוגה שסיימה זה מכבר תעסוקה מבצעית בקו התעלה, ואני יחד עם דודי חלאבי, הגענו מפלוגה אחרת, שגם סיימה תעסוקה מבצעית בקו התעלה.

– במשך שלושה חודשים, עד סוף אפריל 73, שירתנו, בגדוד 79, בפלוגה של יוסי ווילר, קראו לנו, הפלוגה המבצעית, מאחר והפלוגה שלנו, היתה הפלוגה הוותיקה בגדוד, ואילו שתי הפלוגות האחרות החלו את אימון הצמ”פ(צוות,מחלקה,פלוגה)

– תקופה זו ברפידים, התאפיינה באימונים קלים יחסית לאימוני הצמ”פ, שמירות בגדוד, סדרות חינוך, טיולים ועוד.

– בתום שלושה חודשים (אפריל 1973), ירדנו שוב לקו התעלה .

– הוצבנו בתעוז “בגדד”, שלאחר מכן, שונה שמו ל-“נוזל”, לתחזוקת הקו בגזרה המרכזית של התעלה עד חודש סוף חודש יוני 1973. תקופה בה הפלוגה התגבשה, במרבית הזמן, טיפול בטנקים, שמירות, מטבח, מנוחה, שינה, כוננות וכן, ימי סיור רבים בקו התעלה – כדי להכיר את הגזרה.

– בגזרה זו הכרנו את: אזור “חמדיה”, “טלויזיה”, “מיסורי”, “טליסמן”, “לקסיקון”, “עכביש”, “טרטור”, “נחלה”, “שיק”, “מצמד”, מוצב “פורקן”, גשר “פירדאן”, “החווה הסינית”, העיר קנטרה ועוד. שמות סתמיים, מקריים, שהיו בעצם מבחינתנו, שפה של יום יום. בהמשך יוברר, ששמות אלו ילוו אותנו לנצח.

– בתחילת חודש יולי 1973, הפלוגה חזרה לתעסוקה מבצעית נוספת ברפידים. אני עזבתי את הפלוגה ויצאתי לקורס מפקדי טנקים.

– המפגש הבא שלי עם חלק מאנשי הפלוגה היה בנסיבות הקשות ביותר, במהלך המלחמה וחלקם של חיילי הפלוגה המבצעית, אף הצטרפו לפלוגת הקמ”ט בה לחמתי.
חלק מאנשי הפלוגה,וביניהם דוד אהרוני זכרונו לברכה, לצערי הרב, לא זכיתי לראות ולמעשה המפגש האחרון שלי עם דוד היה בתחילת יולי 1973.

2. דוד אהרוני

– ההיכרות בינינו בפלוגה המבצעית היתה למעשה כחצי שנה, ולאחר מכן עד המלחמה שמרנו על קשר מכתבים.

– דוד, היה החייל המשכיל ביותר בפלוגה מקרב החיילים, ובשפת החיילים בפלוגה, דוד היה המלומד ביותר.

– דימוי זה של החייל המלומד, נבע ממספר סיבות:

– השפה העברית בפיו היתה רהוטה, וניכר שהשתדל מאד לדבר עם החיילים בשפה מתאימה יותר.

– בתעוז היה המון זמן פנוי,אנחנו החיילים ניצלנו זמן זה במנוחה,כדורגל ועוד. דוד ניצל זמן זה לקריאה,ותמיד הסתובב עם ספר ביד.

– בוויכוחים ובשאלות של ידע,דוד תרם מהידע העצום שהיה לו ועל כך זכה להערכה רבה בפלוגה.

– תכונות נוספות שמצאתי בדוד,אשר גרמו לי להתחבר אליו, היו בגין העובדה שדוד היה, חייל צנוע,שקט,עדין מאד,מופנם,מתחשב מאד באחרים,

– דוד היה מוערך מאד בפלוגה בגין אישיותו, השכלתו ותבונתו.

– העובדה שדוד ואני, היינו ירושלמים, חיזקה את הקשר בינינו ומצאנו את עצמנו, פעמים רבות עושים ביחד, את הדרך הארוכה מהתעלה לירושלים, שנמשכה מעל 10 שעות. היינו יוצאים לבית, פעם בחודש.

– ביום החזרה מהחופשה, ביום ראשון היינו נפגשים בתחנה המרכזית בירושלים מוקדם בבוקר ונוסעים יחד ליד אליהו בת”א ומשם באוטובוס לסיני.

3.חידוש הקשר עם משפחתו של דוד

– באוקטובר 2007, בעקבות המהומה שהתחוללה, לקראת הקרנת הסרט על חטיבה 14, נכנסתי לאינטרנט ורשמתי: “גדוד 79” – חפש!. רציתי לדעת – מה כתוב באינטרנט על גדוד 79. במסגרת החיפוש, קראתי כתבות על הגדוד, מאמרים. עיני נתקלו באותיות: “דוד אהרוני – אתר זכרון”.

– נכנסתי לאתר. קראתי את תאור הקרב בו דוד נהרג, וכאן נודע לי לראשונה, אחרי 34 שנים – שדוד אהרוני, היה בטנק של טפלי יחד עם ראובן הירשדורפר ויצחק בדרה. כל הצוות נהרג ב-7.10.73, בשעה 02:00. למעשה – 12 שעות לאחר שנפתחה המלחמה.

– המשכתי לעיין באתר, הגעתי לפרק: תמונות שצילם דוד אהרוני.
בפרק זה, הבחנתי – בתמונותיו של דוד,תמונות שלי, של דודי חלאבי ושל יוסי אליעזר – מהתקופה בה שירתנו בתעוז “נוזל”. בסוף האתר, ישנה הערה המציינת למעשה: שבני משפחתו של דוד אהרוני, לא מזהים אף אחד בתמונות, כי לא יצרו קשר עם אף אחד. באתר, הושארה כתובת אימייל ליצירת קשר.

– התלבטתי: האם ליצור קשר? כיצד הם יקבלו פניה כזו? אחרי 34 שנה!!! אולי,לא רצוי שאפתח פצעים מחדש?. התלבטתי מאד,האם פנייתי,יכולה לסייע?. החלטתי להשאיר הודעה באתר: “באם המשפחה, מעונינת בקשר,אשמח ליצור קשר”. קיבלתי תשובה באימייל מאוחר בלילה, ממירה, אחותו של דוד,אותה כמובן ,לא הכרתי עד אז. וביקשה ליצור קשר, כולל השארת מס’ טלפון.

– השעה הייתה אחר חצות ביום חמישי ולכן העדפתי להמתין לבוקר.
בבוקר, התקשרתי למירה והזדהיתי כ-ברטי אוחיון. מירה התרגשה מאוד והחלה לבכות. מירה שאלה אותי האם מדובר בברטי אוחיון הקצין הבכיר מהמשטרה, אישרתי לה, סיפרתי לה,בהתרגשות רבה אודות הקשר שלי עם דוד אהרוני, כאשר דמעות זולגות כל הזמן מעיני.

– משיחתי עמה, הבנתי: שהמשפחות – אהרוני, הירשדורפר וברדה – לא יצרו קשר מאז המלחמה עם שום חייל, שהכיר את השלושה לפני המלחמה. הם היו משוכנעים, שכל מי שהכיר אותם – נהרג במלחמה.

– סיכמתי עם מירה, אודות מפגש עם משפחות אהרוני, הירשדורפר וברדה. – דיברתי עם דודי חלאבי,חברי הטוב, איתו אני בקשר מצויין מאז השרות הצבאי. דיברתי עם יוסי אליעזר – אותו פגשתי לראשונה מאז המלחמה, רק כחודש לפני שיחתי זו עם מירה והצעתי להם, שניפגש עם המשפחות בביתה של מירה. שניהם הביעו הסכמה ללא היסוס. קבעתי מועד עם מירה. וכך נוצר המפגש הראשוני.

– במפגש – כל אחד מאיתנו – דודי, יוסי ואני, סיפרנו את ההיכרות שלנו עם דוד אהרוני, הירשדורפר וברדה. כולל תיאור חיי השיגרה בצמ”פ ,בתעוזים ובתעוז “נוזל”.

– יוסי אליעזר, שהשתתף בקרב בו נהרגו אהרוני,הירשדורפר וברדה, סיפר אודות הקרב.

– מסרתי לבני משפחת אהרוני את מכתבו של אהרוני, ששלח אלי בזמן שהייתי בקמ”ט.

– בעקבות המפגש עם המשפחות בביתה של מירה,החלטתי לבצע את התחקיר אודות הקרב של טפלי, מפקדם של אהרוני,הירשדורפר וברדה וכן נסיבות נפילתם.

– התחקיר המלא מופיע באתר לזכרו של דוד, באתר גדוד 79, באתר חטיבה 14, ובספרי אודות גדוד 79 במלחמת יום כיפור – “נשארנו שם”.