רב טוראי דוד עזוז ז"ל מ.א: 0494425
רב טוראי דוד עזוז ז”ל
מ.א: 0494425

בן לאה ואהרן
נולד בתל אביב
ב- י”ז בניסן תש”ה, 31.3.1945
התגייס ב- 12.5.1963
שרת בחיל השריון
יחידה: חטיבה 14, גדוד 52
תפקיד: נהג רכב
נפל בקרב
ב- י”ב בתשרי תשל”ד, 8.10.1973
במלחמת יום הכיפורים
מקום נפילה: מעוז “מפצח”
באזור סיני ותעלת סואץ
מקום קבורה: תל אביב- קרית שאול
הותיר: אישה, בן ובת, אם ושתי אחיות


דוד, בן לאה ואהרן, נולד ביום י”ז בניסן תש”ה (31.3.1945) בתל-אביב. למד בבית-הספר היסודי “אחד העם” ובבית-ספר תיכון-מקצועי של ערב. ביתו של דוד היה פתוח תמיד לכל אורח, מלא שמחה וצחוק, על אף המצב הכלכלי שלא היה משופר, אך מעולם לא חסר מאומה לילדים. דוד היה שופע שמחת חיים, מלא מרץ, תוסס ואהב תגליות והרפתקאות.
בבית-הספר היה תמיד במרכז החברה, ובבית היה מסור מאוד למשפחתו, אהב לעזור ולדאוג לכל ענייני המשפחה. סיפר עליו חברו הטוב חיים: “מרגע שדוד נכנס לכיתתנו, בלט בשלושה דברים: היה לו חוש הומור מופלא, יכולת תיקוי נדירה וגוף בעל מימדים. יחד ביצענו תעלולים ושובבויות, וכל חופשה הפכה בזכותו לחוויה. בחברתו של דוד היו כולם ‘מתגלגלים’ מצחוק. אחד הדברים החביבים על דוד מילדותו היה לשיר. מאחר שאני ניגנתי, היינו נפגשים לעתים קרובות ומכינים ערבי מוסיקה לכל החברים. לדוד היה חוש צדק מופלג, ותמיד עמד לצד החלשים. לעתים פגעה בו עצמו תשוקתו לצדק, אך הוא לא ויתר. דוד גם היה חבר נאמן. יכולתי תמיד לסמוך עליו. כאשר סיימנו את בית-הספר היסודי, נפרדנו וכל אחד מאתנו הלך לדרכו. דוד החליט ללמוד את מקצוע ליטוש היהלומים. הוא עבד קשהמבוקר עד ערב, עקשנותו לא ידעה גבול וחריצותו הייתה ממש מדהימה. הוא רצה לחסוך כסף כדי לבנות את עתידו. באותה תקופה נקשרנו ביחסי ידידות אמיצים ומבוגרים. אני זוכר מקרה אחד: יום אחד טיילנו שנינו להנאתנו ברחוב, וראינו חבורת פרחחים נטפלת לבחורה. בלי לחשוב הרבה, נחלץ דוד לעזרתה והפרחחים התנפלו עליו. לא אשכח כיצד הפליא בהם אתמכותיו, אם כי היו רבים ממנו. וכשהסתיימה הפרשה וכל החבורה התפזרה, חייך דוד אמר: ‘אני מקווה שהסיגריות שלי לא התקמטו’ “.

דוד גויס לצה”ל במחצית מאי 1963 והוצב לחיל השריון. במסגרת שירותו עבר קורס נהגי זחל”ם. ביחידה היה חביב על הכול. גם כאן, כמו בבית-הספר, נודע בתעלוליו ובליצנותו. פעם, בעת מסדר המפקד, איבד את כובעו והניח במקומו ממחטה. כשהגיע הרס”ר לבדיקה, התעוות פרצופו חמור-הסבר וצחוק אדיר פרץ מפיו ומפי כל החיילים. הרס”ר סלח לדוד לא רק בשל ליצנותו, אלא משום שהיה ידוע כחייל מצטיין ומסור.
במחצית נובמבר 1965 סיים דוד את שירות החובה וחזר לעבוד בענף היהלומים. בטיול שעשה באירופה, הכיר את אשתו לעתיד, רחל. בשנת 1967 נישאו השניים וברבות הימים נולדו ילדיהם , רונן הבכור ואורית, הקטנה ממנו בשנה.
במלחמת ששת הימים שירת דוד בחזית הדרום וניצל בנס ממוות, כאשר מטוס יחיד רדף אחריו ואחר חבריו.
כשם שהיה בן מסור, כן גם היה בעל ואב למופת.
כחודש לפני שפרצה מלחמת יום הכיפורים נקרא לשירות מילואים, ונשלח למוצב “מפצח” שעל גדות התעלה.

בצהרי יום הכיפורים, דקות אחדות לאחר שחזר מסיור שיגרתי לאורך התעלה, החלו ליפול הפגזים הראשונים על המעוז. אחר כך החלו נסיונות הפשיטה על המעוז. במשך שלושה ימים הדפו לוחמי המעוז את חיילי האויב והסבו להם אבדות קשות. ביום השלישי נפל המעוז. המצרים ספגו אבדות רבות ביום זה, אבל גם כוחותינו שילמו מחיר יקר מאוד.
ביום י”ב בתשרי תשל”ד (8.10.1973) נפל דוד בקרב. הוא הובא למנוחת-עולמים בחלקה הצבאית של בית-העלמין בקרית-שאול. השאיר אחריו אישה, בן ובת, אם ושתי אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי.

במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: “דוד היה חייל שקט, אחראי ומסור. הוא גילה אומץ לב בקרב והיה אהוב על חבריו ועל מפקדיו”.
לזכרו הוציאה המשפחה לאור חוברת ובה דברים על דמותו של דוד.


Image99888