רס"ן עמי-יעל אקסלרוד ז"ל מ.א: 430157
רס”ן עמי-יעל אקסלרוד ז”ל
מ.א: 430157

נולד בנען
ב- ט”ו בשבט תרצ”ט, 4.2.1939
התגייס באוגוסט 1958
התגורר בקרית ענבים
שרת בצנחנים
יחידה: גדס”ר ונ”ט 317/582
תפקיד: מפקד פלוגת חה”ן
נפל בקרב
ב- כ’ בתשרי תשל”ד, 16.10.1973
במלחמת יום הכיפורים
מקום נפילה: “החווה הסינית” – ציר “טרטור”
באזור סיני ותעלת סואץ
מקום קבורה: קרית ענבים
הותיר: אישה-רות, בת-תמר ובן-אמנון, הורים, אחות ושני אחים

בעל עיטור העוז


עמי-יעל, בן צפורה ומשה. נולד ביום ט”ו בשבט תרצ”ט (4.2.1939) בקיבוץ נען. הוא למד בבית הספר האזורי “הרי הודה” בקרית ענבים, מתחילת בית הספר היסודי ועד שסיים את לימודיו התיכוניים. עמי-יעל נקרא כך, שכן נולד בימים חסרי תקווה לציונות ולעלייה. כשהיה בן שנתיים וחצי, עברה משפחתו מנען לקרית-ענבים. בבית הספר למד רק מה שרצה ללמוד ומה שלא שעמם אותו ותמיד עסק בדברים שעניינוהו באותו רגע. בנערותו היה מקדיש שעות לבניית טיסנים, בשעה שחבריו שיחקו בכדורגל. עמי-יעל היה פעיל בגדנ”ע, הוא הדריך בתחום הטיסנאות בגדנ”ע-אוויר והשתתף בחוג לסיירים. בעודו ילד קטן נהג עמי-יעל לטייל, ויחד עם אחיו הצעירים היה תר את כל סביבת המשק. הם היו מגלים אתרים קדומים, מערות קבורה ואף מצאו שרידי כפר יהודי וחותם מלפני 2500 שנה. כעבור זמן, משהתבגר אף הדריך בטיולים לחברי הקיבוץ. היה לו כושר התמצאות בלתי רגיל בכל שטח והוא הכיר כל פינה, כל שביל וכל סלע בארץ. מעולם לא החמיץ הזדמנות לסייר – ברגל או ברכב. הוא אהב את הארץ ואת הטבע, ובמסעות היה מחפש חיות וצמחים. מלבד סיירות, גיאולוגיה, ביולוגיה, ארכיאולוגיה, היסטוריה ותנ”ך, היו לעמי-יעל עוד תחביבים רבים. הוא צייר ועסק במלאכת יד, ויצירות מעשי ידיו, כגון ציורים, ציור קיר, חנוכיות מעץ וברזל ועוד, מצויות במקומות שונים בקרית ענבים. עמי-יעל היה חובב צילום והרבה גם לקרוא. מטבעו היה חותר לשלמות ולמקצועיות. בכל תחום שעסק בו לא השלים עם רמה בינונית וחתר לשיאים. היה לו כושר אלתור מדהים. דומה שתמיד רצה לעשות את ההיפך מהמקובל, חיפש את התחבולה, את הלא שגרתי. הייתה בו שובבות והוא נהג לעשות מעשי קונדס, בהיותו תוסס מלא חיים ומרץ ולא מפחד משום דבר, ככל הנראה. הוא היה ישר, דייקן בעבודה וחרוץ ללא גבול,  כל עבודה החל בעצמו ורק אחרי כן נתן לזולתו להמשיכה. הוא אהב חיים, ידע ליהנות מהם והיה תענוג לראותו מאושר. מטבעו היה שקט, רציני וסגור, אך מאחורי מסווה האיפוק החיצוני הסתתר רגש רב. עמי-יעל אהב אנשים, הבין אותם והאמין בהם. הוא היה ידידותי ואדיב, ונעים היה להימצא במחיצתו. תמיד חיפש את המיוחד ואת האנושי בכל אדם. העיקר בעיניו היה האמת הפנימית ומשום כך היטיב ליצור קשרים עם זקנים וחולים. הוא האמין בכל לבו בצדקת קיומה של מדינת ישראל, והיה בכל הווייתו חלק מהעם היהודי. לפני שגויס לצבא, שירת עמי-יעל שנה כמדריך ב”הנוער העובד” באשקלון.

עמי-יעל גויס לצה”ל במחצית אוגוסט 1958, והתנדב לחיל הצנחנים. לאחר הטירונות ולאחר שהשתלם בקורס צניחה, הוצב כרובאי בגדוד צנחנים. לאחר שהשתלם בקורס מ”כים, בקורס קציני חיל רגלים ובקורס קציני חבלה, הוא חזר לגדוד כמ”מ טירונים ואחרי כן נקבע כמ”מ חבלה והושם לחיל ההנדסה. עוד בהיותו צוער העריכוהו מפקדו כפיקח וערמומי, בעל תפיסה טובה והתמצאות מצוינת בשטח. כששירת כקצין, צוין שהוא קצין טוב ויעיל מאוד, מעל לרמה הממוצעת של המ”מים בגדוד.
לאחר שסיים את שירותו הסדיר, חזר לקרית ענבים ועבד תחילה שנים אחדות ברפת ואחרי כן בפלחה ואף שימש כמרכז ענף הכותנה. נוסף על זאת השתלם בקורסים במקצועות האלה. הכותנה הייתה אהבתו הגדולה, והוא למד את העניין והשתדל להגיע לשלמות. הוא הקדיש למקצוע מחשבה רבה, הכניס רעיונות חדשים לגידול הכותנה ושכלל את כלי העבודה. ואמנם, יבול הכותנה בקרית ענבים הגיע לממוצע גבוה מאוד ומגדלים מכל הארץ באו ללמוד מהישגיו. בשנת 1966 נשא עמי- יעל אישה ובקיץ 1972 נסע עמה לטיול בחו”ל. את שירות המילואים החל עמי-יעל כסגן מפקד פלוגת ההנדסה של חטיבת צנחנים. משהצטרף לפלוגה, הוגברו האימונים בלוחמת חי”ר ובשדאות. הוא טיפח בקרב פקודיו את אהבת הארץ ועתיקותיה ואת אימוני הסיירות ושקד על פיתוח כושר ההמצאה לצד הכושר המבצעי. כעבור זמן הועלה לדרגת סגן והשתלם בקורס מפקדי פלוגות חי”ר ובקורס קציני סיוע אוויר. חוות הדעת הכללית עליו בתפקיד סמ”פ הייתה שהוא קצין מצוין, יוזם ופעיל. לפני מלחמת ששת הימים הועלה לדרגת סרן. הוא השתתף במלחמה ובקיץ 1968 נשלח מטעם צה”ל לשלושה חודשים לחו”ל. הוא הועלה לדרגת רב-סרן ומפקדיו העריכו מאוד את ידיעתו המקצועית ואת כושר מנהיגותו. לדברי מפקדו, היה בו שילוב נדיר של מפקד שדה מוכשר וידיד. גישה בלתי אמצעית אפיינה את יחסיו אל פקודיו ואל מפקדיו כאחד, עם זאת, היו לו דרישות חמורות באימונים ובכל הנוגע להתקדמות הפלוגה, והוא טיפח רמה מקצועית גבוהה. עם פקודיו נהג בידידות, אך הקפיד על ריחוק מסוים. מעולם לא צעק על חייל וסלד מעונשים, אך הוא עורר באנשיו הרגשה של אמון כלפיו. הם הבינו את פקודותיו ואהבוהו כאב. עמי-יעל אהב את הצבא בכל נפשו. הוא היה הרוח החיה בפלוגתו והקפיד לטפח בה את ההווי.

כשפרצה מלחמת יום הכיפורים, התייצב עמי-יעל ביחידתו. מחלקה בפיקודו נשלחה לסיני ואנשיה עסקו במשימות אבטחה.
בליל כ’ בתשרי תשל”ד (16.10.1973) השתתף בקרב בצומת “טרטור-לקסיקון” בדרום “החווה הסינית”. הכוח שבפיקודו נקלע לקרב קשה ביותר, ועמי-יעל ניהל את חילוץ הנפגעים, כשהוא לוחם בחירוף-נפש בנשקו האישי מול מתחם מצרי בעל עדיפות רבה בנשק ובחיילים. הוא נותר בשטח כדי לחפות על פקודיו, עד שנפגע בראשו ונהרג. ב”עיטור העוז” שהוענק לו, לאחר נופלו, על מעשהו זה נאמר כי הוא הצטיין באומץ-לב רב, בכושר מנהיגות, במסירות לחייליו ובדבקות במעשיו. לדברי חברו, הייתה לעמי-יעל תחושה מראש שהעניינים אינם מתנהלים כשורה ושמשהו יקרה, אך הוא פעל בקור רוח מופתי עד הרגע האחרון מול האש האיומה, מתוך אחריות ודאגה לפקודיו. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית העלמין בקרית-ענבים. השאיר אחריו אישה, בת ובן, הורים, אחות ושני אחים.

פלוגת חיל ההנדסה של חטיבת הצנחנים הוציאה לאור ספר בשם “נתיבים בשדה”, לזכר שלושה עשר חלליה במלחמה, וכלולים בו גם מדבריהם של בני משפחה, חברים, מפקדים ופקודים על עמי-יעל, סיפור הקרב שנפל בו, וכן ממכתביו ותצלומים של יצירותיו,  בגיליון “במחנה”, מיום 9 במאי 1975, פורסמה כתבה בשם “יאהוד, עליהום!” מאת שמעון מנואלי, המספרת על עמי-יעל ועל הקרב האחרון שלו.


Image99888