סגן אהרון (רוני) וייצנר ז"ל מ.א: 2127217
סגן אהרון (רוני) וייצנר ז”ל
מ.א: 2127217

בן שושנה ומשה
נולד בקרית טבעון
ב- י”ד בחשוון תשי”ג, 2.11.1952
התגייס ב- 4.2.1971
שרת בחיל השריון
יחידה: חטיבה 14, גדוד 184
תפקיד: מפקד מחלקת חרמ”ש
נפל בקרב
ב- י’ בתשרי תשל”ד, 6.10.1973
במלחמת יום הכיפורים
מקום נפילה: באזור “קנטרה”
באזור סיני ותעלת סואץ
מקום קבורה: קרית טבעון
הותיר: הורים ואח


רוני (אהרון) בן שושנה ומשה, נולד ביום י”ד בחשון תשי”ג (2.11.1952) בקרית טבעון. הוא למד בבית-הספר היסודי בקרית טבעון וסיים את לימודיו במגמה הריאלית-ביולוגית בבית-הספר התיכון על-שם גרינברג שבקריה. רוני – כך קראו לו הוריו, חבריו ללימודים, מוריו וידידיו בתנועת הנוער העובד – היה תלמיד מצטיין והשיג הישגים מרשימים במקצוע האהוב עליו, ביולוגיה. רוני היה בחור רחב-אופקים, ותחום ההתעניינות שלו הקיף גם ספרות ושפות שונות. ברבות מהחוברות שהוצאו לאור בחסות ועד התלמידים של בית-הספר בו למד, כלולים שירים ודברי-הגות מפרי עטו. בקיץ 1970, בתקופה שהתנהלו בה מרדפים רבים אחרי מחבלים בבקעת הירדן, כתב רוני “שיר שבת”: “…לכולם בשבת מנוחה בעולם / אך לאם ולאב שבנם בחזית / זהו עוד יום בשבוע בו נשפך דם / ולבבות נשברים על אבני גזית”.
כשהיה תלמיד בכיתה השמינית כתב רוני עבודה בשפה האנגלית, שפורסמה בעיתון “ג’רוזלם פוסט”, תחת הכותרת “אני צבר”.
בד-בבד עם התעמקותו בעולם הרוח, היה רוני חובב ספורט מושבע ונער פעיל בחברה. בתנועת הנוער העובד והלומד הפך ברבות הימים מחניך למדריך, וגם בבית ספרו היה לדמות בולטת משכמה ומעלה, ונבחר לתפקיד יושב-ראש מועצת התלמידים. גישתו הבוגרת אל החיים ורצונו הכן לסייע לזולת בעת צרה, העמידוהו בשורה הראשונה של בני מחזורו.

רוני גויס לצה”ל בראשית פברואר 1971. לאחר סיום הטירונות הוצב ביחידת חרמ”ש. הוא השתלם בקורס מ”כים ובקורס קציני חיל-רגלים וסיים את השתלמותו בשניהם בציונים גבוהים (86). הוא זכה להוקרת מפקדיו והוענק לו “אות השירות המבצעי”. חברים לנשק מעידים עליו, שהיה קצין למופת, אחראי ומסור לתפקידו ובעל מרץ בלתי-נלאה. כשהיה בא הביתה לחופשה קצרה, נהג לשלב מסיבות חברתיות ולהקדיש זמן לכל מי שנזקק לכך. בסבלנות ובמסירות היה מסביר לאחיו הצעיר, אבי, סוגיות קשות בלימודים, והתעניין אחר-כך לדעת מה היו הישגיו של אבי בבחינה. לא רק את אחיו הדריך רוני; כשהיה בבית באו אליו תמיד חברים וחברות, והוא התפנה לכל אחד מהם, עזר להם, הדריך אותם וסייע להם לקנות דעת.

במלחמת יום-הכיפורים, ביום י’ בתשרי תשל”ד (6.10.1973), הותקפה יחידת הנגמ”שים בפיקודו של רוני על-ידי חיל רגלים של המצרים בגזרה הצפונית של התעלה, מול קנטרה. רוני נהרג בקרב והובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בקרית טבעון. השאיר אחריו אב, אם ואח. לאחר נפלו הועלה לדרגת סגן.

במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה: “בנכם, סגן רוני ז”ל, שירת ביחידת שריון תקופה ארוכה. היה קצין טוב, מבריק בשכלו ובעל כושר טכני מעולה. היה מ”מ טוב ונערץ על חייליו, ולחם באומץ לב ובחירוף נפש”. ברשימה “אני צבר”, פרי עטו של רוני בן הי”ז, אנו קוראים: “בשבילי ישראל היא המקום בו אני חי, מבלה עשרים וארבע שעות כל יום, כל השנה. אינני רואה חיילים גיבורים. אני רואה את בנו של שכני חוזר מהחזית, מספר לי מה שקרה לו שם… כמעט בכל יום נהרגים על הגבולות ואמא בוכה על קברו הפתוח של יקירה בן העשרים. אבל זו ישראל. לך לתל-אביב, לחיפה או לטבעון, אני מבטיח לך לפגוש בחוצות הערים הרבה נערים ונערות, חלונות הראווה מלאים דברי-מותרות, ואין תחושה שאנו נלחמים על נפשנו”.