דברים לזכרו של יצחק איטח ז”ל
יצחק איטח נפל בעת חילוץ חיילי מוצב”פורקן” ב- 9.10.1973
בגזרה המרכזית של תעלת סואץ במלחמת יום הכיפורים.
יצחק איטח היה חברי הטוב מתקופת הלימודים בבית הספר “יסודי התורה” בירושלים. המשכנו יחד בבית הספר התיכון “מעלה”. איטח התגורר בבניין שמאחורי ביתי בשכונת קטמון ט’. זו היתה שכונה רוויה בעבריינות, אלימות, סמים, מקרי רצח וזנות. חיינו לא היו קלים. משפחותינו, כמו רבות אחרות בשכונה, נאבקו בקשיי קיום יומיומיים,במקביל להתמודדות עם הצורך להתאקלם בארץ כעולים חדשים ממרוקו.
איטח ואני הבנו כי הדרך להצלחה, לשינוי וליציאה לדרך חדשה מן המצוקה שבה היינו שרויים עוברת בספסלי הלימודים. היינו חדורי אמונה כי השכלה היא המפתח. יחד הכנו שעורים והתכוננו למבחנים.השקענו בכך מאמץ רב, והיינו צמאים לידע. ידע כללי באותה תקופה נרכש בעיקר באמצעות העיתונות. אך מאחר שהיינו עולים חדשים,ולא שלטנו היטב בעברית, האמצעי השימושי ביותר בידנו היה העיתון “שער”, המיועד לעולים חדשים והופץ מדי שבוע ביום שישי.הוא כלל דיווחי חדשות כתבות קצרות ומאמרים בעברית פשוטה וקלה. לאורך השבוע אספנו, יצחק ואני, פרוטה לפרוטה מן ההורים,הקרובים, החברים והדודים, כדי שנוכל לרכוש את העיתון. ביוםשישי, אחרי הלימודים, הלכנו בטקסיות לחנות המכולת כדי לקנות את הגיליון החדש שלו. יצחק מימן חצי מהסכום, אני את מחציתו האחרת, וכך הפכנו לבעליו של עוד גיליון. מיד עם הקנייה, חלקנו את העיתון. מחציתו נותרה אצלו, והשאר לקחתי אני. בשבת בבוקר נפגשנו שוב והחלפנו את חלקי העיתון שברשותנו.
בזמן שלחמתי עם הפלוגה שלי באזור “חמדיה” נהרג יצחק איטח באזור “חמוטל”, מרחק של כארבעה קילומטרים משם. יצחק מצא את מותו במהלך מבצע חילוץ חיילי מוצב “פורקן”.
כוח החרמ”ש מגדוד 184 , בפיקודו של לוין, מנה ארבעה נגמ”שים ונע קדימה עד אזור צומת “דיזי”. באחד הנגמ”שים ישבו הנהג יהודה ולד, איציק קופלוב, אברהם ממיה, מימון לוי, החובש רפי שרביט ויצחק איטח, חברי הטוב. הצוות נתקל במארב מצרי. במהלך ההיתקלות השיב הכוח אש והרג 15 חיילי אויב. אולם המצרים לא נואשו. הם ירו טילים למכביר והצליחו לפגוע בכל הנגמ”שים. יצחק איטח נפגע קשה, פונה לטסה ובדרך נפטר מפצעיו. ארבעה חיילים נוספים מפלוגתו נהרגו. כל הנגמ”שים שנפגעו יצאו מכלל שימוש, פרט לזה של איטח. בנגמ”ש זה פונו כל ההרוגים והפצועים.

 

יצחק איטח חברי הטוב ביותר בתקופת בית הספר היסודי והתיכון,
חלפו ארבעים ואחת שנים מאז מלחמת יום כיפור ומאז נפילתך
ואני ממשיך להתגעגע אליך.
יהי זכרך ברוך
ברטי אוחיון